בטוויית הרשת לילדים כמוני ומבוגרים כמוכם,
שכחתם שאתם טוויתם את הרשת,
והיא רק אשליה, כמוכם.
בניפוץ מסגרות או הקמת חומות נוקשים,
שכחתם שלא את העולם אתם מעצבים,
אלא את עצמכם.

במלחמות ביניכם שכחתם שהעולם לא קיים,
והחיים הם תפר קטן במסע האינסופי.

זה עולם פשוט והבלי,
בו יש לנו מחשבה וגוף פשוטים והבליים,
בו אנחנו משחקים משחקים פשוטים והבליים,
ומגיעים בסופו של דבר לאותו המקום,
מי לאט ומי מהר.
את העולם לא נוכל לשנות,
את האשליה בה אנחנו,
אלא אם נשנה את עצמנו.
לא באנו לעולם הזה מושלמים,
אלא מקולקלים,
כדי ללמוד לקחים,
ולהחכים את נשמתנו,
לקראת גלגולים חדשים.
עד שנבין.
לאט או מהר, זה בסוף יקרה.
לאט או מהר, כולנו נהיה באותו מקום,
באותה הצורה, ובאותה הוויה.

נצח ישראל לא ישקר.