"איפה את רואה את עצמך, בעוד חמש שנים מהיום?"

זה אבסורד, כמה אפשר להספיק לעשות בחמש שנים;
לשכור דירה מאיזה שרלטן, כזו שבכל סוף שבוע שני יש קצר בחשמל
אם שוכחים שאסור להדליק את הדוד בזמן שהמזגן פועל-
נו... כי המניאק שמשכיר לך את הדירה עשה איזו קומבינה בחוטים,
כך שהשכנים מהקומה מעל הם אלו שיקבלו חררה כשישלחו להם פירוט
חשבון בסוף החודש.

בחמש שנים בונים קשרים ורומסים חלומות,
שוברים הבטחות ומאחים לבבות.
אפשר להספיק לרוץ את מרתון תל-אביב, לפרוש אחרי 480 ק"מ מרחק
בליווי פרפור חדרים.
חמישה ימי הולדת, חמש מאות שיחות שלא נענו,
חמש שנים- זה פחות או יותר הזמן שייקח לך על מנת להתנתק
מ'הוט'.
ההמתנה לנציג שירות תספיק כדי להוציא ספר לאור, לקחת הלוואה
ולפגר בתשלומים; לחוש את המרקם המתכתי של קנה אקדח המוצמד לרקה
שלך.
מספיק זמן לאמץ כלב נטוש, לנקות אלף ליטרים של שתן מהרצפה,
לקנות שטיח חדש בגלל שהכלב השתין לך על הקודם. להחליט לקרוא
לכלב 'ליף' בגלל שזה מתחרז עם 'איף'.

חמש שנים זה בערך 30 אלף שקלים שנשרפים בנייר הגלגול;
30,000₪ יספיקו לך לעשרה חודשים בדירה של השרלטן, מתוכם חודש
בלי חשמל, למה?
כי כוסאמאשלו זה למה.
28 ימים להתעטף בשמיכת פוך ובחצי נחמה, להתפרק לצלילי ממטרים;
להרכיב רשימת השמעה משירים שמציפים אותך,
עאלק "הכינרת מתייבשת".
חמש שנים יוכיחו לך כמה ליקום הזה יש חוקים משל עצמו,
ו"לראות" את עצמך בחלוף חמש שנים מהיום, זו לא יותר מפנטזיה
הגובלת בבורות.

אני לא ראיתי את עצמי קיימת בכלל, במבט של חמש שנים אחורה-
התבגרתי, צחקתי, בכיתי, נשברתי, אספתי את החתיכות מבין חריצים
של רצפת עץ, בדירה מסריחה משתן- הרכבתי את עצמי מחדש,
וזה רק סיכום של אתמול בלילה.

"איפה את רואה את עצמך, בעוד חמש שנים מהיום?"
אין לי שמץ, אבל איפה שזה לא יהיה-
אני מתכוונת לחיות.