אשת איש
אחוזה בִתמונה
שעל הקיר שעוּנה
וּמכחול של צייר
מלטף את ההר,
הניצב, דומם בַּתמונה.
שיערה השחור
הנשאר מאחור,
נלחץ בין הקיר לְגֳבּה
ועיניים כהות,
בקולן משמיעות,
מזמרות, את ליבּה.
שמלה לבנה
בה היא טמונה,
מחבקת אותה ברכות
ועלים הנושרים,
מנשקים חלונה
בריקוד לצליל השתקפות.
שמיים מספרים
על כּבוד אֵל
בעת שקיעת החמה
וּשְפתיה כולאות
את כל התפילות
אשר שָמרה לעצמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.