"עינייך יונים" הוא כתב לה בפתק והגניב אותו אל תוך תיקה
בהפסקה.
"גם אל דודייך הניבטים בי שמתי ליבי. אפילו שהם לוטים באפילה.
את כל הזמן במחשבתי. אולי זאת אהבה".
גם היא אהבה אותו, את הילד החדש שהגיע לכיתה.
עדין, שתקן ונראה קצת אבוד... בעיקר בהפסקה.
"אמא, תראי מה הוא כתב לי", מיררה בבכי הילדה.
"למה ככה? מה עשיתי רע? ולמה דוד חיים ועמי עוקבים אחריו
בלילה?"
"אל תבכי חמודה" מחבקת האם את ביתה. "הוא מקנא. את רואה.
חושב שהעיניים שלך עפות כמו יונים אל אחרים. ככה זה בקנאה.
ועכשיו את רואה שאם דוד חיים ועמי עוקבים אחריו, זה רק לטובה".