החורף הגיע ואתו הגשמים הנוראיים
ישבתי במרפסת ומצצתי את המוח שלי
ראיתי כפות רגליים של נשים,
על עיניי, על לחיי, על לשוני
התמרמרתי חרש שלא זכרתי את הזיונים שלי,
ומה שזכרתי היה עלוב ביותר
הורדתי את התמונה מהקיר
התמונה הייתה בעצם ציור
הורדתי אותה מהקיר
ישבתי ואכלתי מיונז על לחם על רצפת המסדרון,
החורף היה קשה, ואתו גם מאבקי למען שפיותי
זכרתי שהיו לי חלומות,
אבל לא זכרתי מה הם,
וגם לא שהיו
חפרתי אבן-אבן במרצפת לגלות את חלומי,
אבל ראיתי רק עקבות נכות בחול
הלילה היה קשה ונורא אפילו יותר מהחורף,
ישבתי מצונף בכורסה ואכלתי את זקני
היו לי ימים שהייתי, מה הייתי,
היו לי ימים שבחורות צעירות רצו אותי
אבל אתן באו החורפים,
ועזבו כשהן עזבו
וקדחת הקיץ החרוצה אמרה את דברה
לא היה על מה להילחם,
אלא על פיסת אדמה לנוח עליה
ואיפה התמונה שהורדתי ולמה הורדתי,
אני רוצה מקום אחר
אבל אין מקום אחר,
חוץ מאני שתמיד אני,
גם כשאני לא אני
וזה טוב ורע באותה המידה,
כי קערת הספגטי הפוכה
ואיתה אני הפוך על הרצפה. |