בהתחלה נבראתי אני,
אחר-כך נברא מה שיכול לעזור לי,
ואחר-כך נברא מה שיכול להכשיל אותי
סוכריות אדומות בטעם תות עם עטיפת צלופן,
ומשקאות קלים מתוקים עם תמהיל עובש,
משרתים את המשרתים המשרתים את המשרתים,
המשרתים את המשרתים המשרתים אותי
ואני עלם זך צעיר בשנים, לא יודע על תחלואות הימים
בוהה למרחקים אל שמיים קודרים,
ומאזין ברדיו לשירים עצובים
ויודע שהשמיים הקודרים יהיו בי,
והשירים העצובים יהיו בי,
כאילו כתבתי אותם
ועתה הם משרתים ילד צעיר בימים אחר
שהולך במנהרות חשוכות,
ועליו רודפים שדים צבעוניים,
והוא בולע גלולות,
שבוי במבוכים צרים אינסופיים,
של משחק ה-פק-מן
ולא ידע ימים בהם חיבקתי את הדובי הכתום,
וחשבתי שיום אחד לא אהיה קטון,
ואלך בשבילים האלה נישא וגאון,
כמבוגר היודע ואחראי למעשיו
ומ-כל החלונות יעלו קולות צחוק,
של ילדים שעדיין לא איבדו את דרכם,
והם תוהים עליי,
כשם שתהיתי על מבוגרים אז
אבל בקרוב הדובי ינשור,
ואתו כל אשליות הילדות
ועין אחת רעה תביא מחלה,
על כל יושבי המדרגות,
אשר בהו למרחקים בכזו נוגות,
ושאלו שאלות בוגרות,
על מבוגרים שהולכים בדרכים,
בסמטאות צרות וכבישים ריקים,
והם אחראים לגורלם כמו תינוקות. |