איש שמח כלשהו אשר עבד בשנות קדם את אלוהיו הרחום באהבה ועשה
חסד רבות, ביקש למצוא מהי דרך ראוייה לעבוד בה כדי להביא חסד
לברואי האל ולכן הלך לחלות את פניו במבצר האל המפוספס אדום
בלבן... האל הרחום שמח, והחיל בידיו מפה אשר נתנה לו מן יכולת
להוציא ממנה טוב ושפע מטעמים בכל עת שיחפץ לתת.
מיהר האיש לחלוק אושרו עם סובביו. וכאשר ראה זקנה אביונה
וענייה. פתח המפה ופרש אותה ואמר מן שמות הגות אשר גרמו לה,
למפה, להעלות אגסים, מיני לחם, חמאה ואף סכין פריסה קטן ורך.
כל אלו ניתנו לזקנה לאכול והיא נטלה כאחד ובלעה את המזון
בשקט.
לאחר מספר פעמים, כאשר חזר סבב האנשים וכל אחד זכה מהם לקבל
ריבות, ולחמים ומאפים. נודע הדבר לשלטון המלך במקום העיר והוא
ביקש לראות מיהו המחזיק בשפע הזה ולצער אותו על כך שנתן לפני
האנשים את הכיכר לשובע. כיצד אותו מכובד הזה המצער את עשירי
העיר המספקים פרנסה והגורעים להם מן מאכל מפת העניים המקודשת
לחסד.
תפסו, ובאו והביאו את האיש לעבור כל אותה פמלייה חמורת סבר
ואנשי העיר הקודרים אליו במבט. ואתה הוא עוכר סדרי עולם הם
אמרו. אשר יש מקום לרעב ולא לעשירי מסחר מקום... החפץ אתה
לעשות כן?
נדם האיש והמפה ניטלה ונשרפה.
חזור עד שיהיה בידך כלי הגון להצדיק עושרינו ואדם! הגיבו בזעם
רב וכולם עמדו ופניהם מקדירות כלפיו... גורש האיש עד יתקן
דרכיו והלך לחלות את פני האל בארמון בעל הפסים האדומים על קיר
השפלות המלובן הנחמד.
הפעם, ישב איתו האל וטיכס עימו עצה כיצד להאיר את ליבם של
הבריות למוטב ויהנו מן השכר.
על כן. אתן לך ספר עצות הלחם, כיצד ניתן להפיק לחם ויין ותמורת
זהב מכל דבר עומד וקיים. ילמדך הוא להקים מעץ מטבע ומעפר
תפוחים וזאת בעולץ ותקווה ואך שמח.
חפץ הלך האיש לעשות כן. ונטע עץ אל מול פתח איכר סמוק פנים.
תפוחי זהב אשר גדלו עליו לא החשידו את עניינו של האיכר אשר
המשיך להעלים עיניו לעסוק בחומץ עבודתו.
לאחר נטע עצים נוספים כדברי הספר והחורשה הקטנה אל מול עיניו
הנצו בה הפירות המוזהבים. אך גם הפעם סבבו אנשי העיר הללו
לטעון בחומץ פנים כי חוצפה בעיני איש פשוט לרומם כך מעשי בורא
ומי ניתנה לו רשות להפוך סדרי עולם להוריש לעני עושרו ולהפוך
מדבר לאגם מים וארץ ציה לחרבות זריעה ומחרש. הגם אותנו תרצה
להעביר רטנו הם. והם הלכו והביאו שרי צבאות שאזקו אותו להביאו
למלכות אשר חוקים לה ולא יתערב אפילו בהם בעל אושר לב... תפסו
ואזקו אותו ולא נתנו בו לכת. לרעוב עד אשר ישכח חכמות המעדר
ואת הספר לקחו ושרפו בתנור האש בהיכל אח צדדי בארמונם.
לאחר שהלך שפוף ועייף אל ארמון השמחה צנוע והחביב אל אלוהיו.
בעל פסי האודם על קיר הלבן הנאה, לקח אותו האל אליו ולימדו
לדבר טובות הרבה ונתן בידו מקל המכה כל אויביו. כאן יצא האיש
חמוש במקל העץ הקשה.
אחז בו בפאתי שדה העיר כאשר הגיע אליו. ואמר כדבריו: "באתי
להגן על החלשים מפני החזקים"! קרא.
בזאת אני מצטער לפניכם. אני מצר על כך שלטון נישא, אמר בפני
שרי העיר ופרשי הצבא על סוסיהם אשר קרבו לאזקו.
ציערתי אתכם ועוול בכפי. התשובה תמצא באדם. |
