השדים האדומים התגודדו מסביב לבית ותבעו את מזונם בדם.
האיש הבוכה נכנס למיטה מתחת לשמיכה,
וכיסה את ראשו לא לשמוע לא לראות.
רוחות רעות נשבו בחוץ וגשם כבד,
וקלשונים הונפו באוויר וגם לפידים.
צרחות השדים שרטו את הלילה במאבק דמים על נפשו של האחד.
רוח אימים טלטלה את הבית והאדמה זעה למוטט את הבית.
תמונות חתומות בזכוכית נפלו והתנפצו על הרצפה,
ביניהם גם הרקמה של אימא שעשתה לפני חמישים שנה.
חלונות נופצו באבנים כבדות,
וברזי המים נעקרו ממקומם מכוח הטלטולים,
ומים פרצו מהצינורות ומילאו את רצפת הבית.
החשמל נותק.
דממה ארוכה ושורטת הופרה רק ביללות השדים האדומים,
ורוח אדומה הכתה בדלת ובקירות,
ואיימה לפרוץ את הבית, למוטט את הכתלים.
האיש הבוכה היה מוכה אימה, משותק וקפוא,
כשהבטחת יום הדין הכתה בראשו.
הם טלטלו את הבית כאילו היה עשוי קש,
והשפריצו עליו חומר דליק ממכלים מחוברים לצינורות שאיבה.
הרוח גברה, והרוח הכתה, וחור נפער בשמיים.
דרכו זלגו מים לבנים חומצתיים שעשו חורים בגג,
ופערו חורים חרוכים ברצפה ובכתלים.
חץ של אש נשלח מבעד לחלון, והחל לעלות את הבית בלהבות.
האיש הבוכה לא זע ולא אשמיע קול,
קפוא היה במיטתו בעוד האש מתפשטת לשרוף אותו.

השדים האדומים התגודדו מסביב לבית.