קיבוץ שפיים ליד רביבים,
עשרים קילומטר ממטולה,
ליד
הר השקדים בחצר האחורית,
של שרגא מעפולה

עודר דשאים, ממולל בצלים,
יש לו ים של חופש מ-רבי עקיבא
מזמר זמר נוגה, פורש לחפש מחסה,
דואג לשכנות יותר מאשר לתקווה

והם כל היום זורעים וקוצרים,
כבר לא נשארה הבטחה קדימה
עשב משביע ותחת מהביל,
כולנו נמצאים בבאר-שבע

מנפנף חרש עצים של עץ,
לא בא לו להתבייש
איש על עצמו לבד יחיה,
ימות ויתבושש בלי לחשש

וגם על האויבים הכי גרועים,
יש זמן להטות את כף המאזניים,
לטובת הצלילים
עולים מעלה נוגים-נוגים,
כמו הייתה להם ילדות קשה שבעתיים

ועל זה הם לא ידברו,
ולא יבואו אל הרב הקדוש
רק ירחצו את ידיהם בסיפוק,
אחרי שביקרו בבית הקברות.