אני פורש לעת ערב את החומר,
וקוצץ אותו לחתיכות
מי שהקשת בענן בשיערו יידע מה אמרתי
חם בחוץ, אבל בפנים קר יותר,
צונן ומרווח, ויש זמן להתבלבל במקשים
את הים נפתח בקול תרועה,
ונפזר אבקנים על האדמה הרכה הרטובה
בחוץ העננים ודבורים וים של גלים,
ורגעים מונחים בין ספרים צבעוניים
נתלטף או נלטף או נלך ככה,
אל הים הפתוח,
יחפים ועירומים לאופק ה-דק
והיא תבוא כולה נלהבת,
ושיש בוקר בשיערה ורגליה חצובות,
והיא תאמר את היקר ואני את המפורר,
ושום ילד לא יבוא מהשקיעה להגיד שההכרה לא הכרה
אנחנו ברזים והיא טיפה בים,
וכולנו שוטפים אל המרחב המיימי
אמרה שהיא ממהרת, אבל לא הלכה בכלל,
כי היא פסל ורגליה חצובות בסלע
לבנות ומוצקות כמו פסל יווני.