New Stage - Go To Main Page


הבוקר התעוררתי וגיליתי לאכזבתי שאני לא מת. איזו אכזבה.
מה בסך הכל מבקש בן אדם ? לצאת באמצע המחזה, לנצל איזו הפסקה,
ללכת במסדרון הארוך, באיזשהו מסדרון, בשקט בשקט, עם הידיים
בכיסים, להתגנב בלי שירגישו בחסרונו, ללכת, פשוט ללכת, לפתוח
את הדלתות הכבדות המאוסות של החיים ופשוט לצאת, לצאת אל הרחוב,
אל הלא ידוע ולצרוח כמו משוגע, אל האוויר החם ״משהו לא נראה
לי!!, אני רוצה את הכסף שלי בחזרה!!!״
שקט. דממה ואז כמו תמיד יבואו הספקנים, המצקצקים וישאלו : מה
לא נהנית, איך לא נהנית, יש לך ארבעה ילדים נפלאים, מהמשפחה
שלך לא נהנית? לא רווית נחת? והאישה? מהאישה הזו שליוותה אותך
כל הימים והלילות, סבלה ושתקה, שתקה וסבלה אותך לא נהנית?
מהסקס, מימי ההולדת, המסיבות, מהאוכל במסעדות, מהטיולים ? מהים
והנופים היפים באמת באמת לא נהנית? ואז אתה מרגיש רע ומתחרט
ומגמם ומדמם ושוקל להגיד נהניתי אבל לא מכל החלקים של ההצגה,
בסך הגדול לא נהניתי והם בחיוך רחב עמוס שיניים מחודדות יאמרו
לך : ״נהנית אז אין החזרות!!!״ ובועטים אותך בחזרה להצגה,
לקרקס הזה שאתה נאלץ לקרוא לו חייך.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/7/19 13:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דרור בלומברג

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה