היא גדולה, ולכן היא יכולה לגעת בכולנו.
אני מאבק אפר סיגריות לתוך המאפרה.
משוגעת על כל הראש וחסרת היגיון.
נעה על פני אשליות של סרטים וסדרות.
מעולם לא פתחה ספר מרצונה,
תמיד אמרה "אני אחכה לסרט".
הוא גר בבית קטן על ראש הגבעה,
והחלון הקטן צופה אל הים.
הוא יכול לראות את השחפים,
צורחים ושולים מהמים דגים.
וכל הזמן היא בוהה בו כמו עין מזכוכית.
הפה שלה לעולם לא מדבר,
והידיים לא עושות.
הוא פותח מגירות, אבל גם סוגר -
אותה בתוך קירות.
מתנשמת חרש אוויר ממוחזר,
מנגבת זיעת אגו ממצחה.
השמש גדולה והוא לא רואה אותה.
זו רק האשליה שממסכת את האמת המוחלטת.
פעם בחודש הוא צונח חסר נשימה, והיא צוחקת.
הצחוק שלה יהדהד גם כשהיא תהיה מתה,
וקבורה בתוך קברה שותקת.
ואני לא יודע אם אני עומד
להיות דוד או דודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.