זה מן יום רגיל כזה, שום-דבר מיוחד
יושב ליד האח, מביט בלהבות
חושב מה היה קורה לו הלהבות היו עולות
ועולות ועולות ושוטפות את כל הבית,
כמו מים

ברזים רבים פתחתי במהלך חיי,
רעלים וחיים רבים ניתזו מהם אל תוך פי
גם המחשבה שאולי הייתי יכול למות -
לא מנחמת
כי בתכלס לא הייתי אמור למות,
אם אני עדיין חי

וכל יום הופך לשבוע,
המנגינות המוכרות שוטפות את הבית
אותם צלילים של אותם מבצעים,
וגם ברדיו אין דברים חדשים

האתמול הפך למחר ואני אתו
כל-כך רציתי אנשים לצדי,
וזה לא קרה
לאלוהים תכניות אחרות, כך זה נראה
שושלת הרשימות עושה את שלה

בקומה העליונה דם ניתז על הקירות
זה לא הדם שלי, אלא של המחשבות
גם הן הולכות כדרך כל בשר אל קברן
אפילו תפילת השכבה אין
הספד

קמתי בצד הלא נכון, זה היה היום,
שפכתי שוב את הקפה על השולחן
ניקיתי וישבתי לשמוע את הזריחה,
קולות השכנים לא קמו ללטפני בשבחים או גידופים

כל הלילה לא נרדמתי,
ועכשיו כשקמתי, כאילו לא קמתי
הדלקתי את האש באח מפני צינת הבוקר
עוד מעט יעלה היום ויהיה ממש חם
עד אז אדע לכבות את האש ולצנן את גופי במקלחת.