אז היא ישבה בשקט, שם בסוף המדבר
אמרה שזה לא יכול להיות, ולא ידעה מה
הכוכבים שטפו את גופה באור של חשמל,
וכל הצרצרים צרצרו לכבודה כמו הייתה מלכה

הם מנקבים את קירות הבתים,
והאור לא חודר
והאור שדווקא כן חודר נראה כמו כוכבים,
מבעד לקירות העבים בחושך מוחלט
כשהיא רוחצת את ידיה כל יום הרבה פעמים ביום,
ובכל זאת הדם לא יורד מקללה שלא נמחקה
והזאבים רודפים אחריה לכל מקום במשעולים המושלגים,
כשהיא יחפה בשלג ולובשת סמרטוטים
ומתקלחת לעתים רחוקות כי הקור של הקוטב מספיק,
וזוהר הצפון משגע לה את המוח

אבל הפטמות שלך זקורות, הוא אמר,
וזה אומר שאת כן רוצה
לא היה לה מה להגיד,
הגוף שלה רוצה, אבל לא היא,
והיא לא משקרת כשהיא אומרת לא,
גם אם היא נרטבת כמו מגבת רטובה
הפטמות שלך אומרות כן,
אז איך את אומרת לא?
הוא אמר וחפן את ישבנה,
והיא רצתה לצעוק, אבל מילה לא יצאה,
והוא חדר בכוח ופתאומיות עד שנשמתה נעתקה
ועכשיו היא לא בתולה,
וכל הטרולים חושבים שמותר לדפוק אותה כל הזמן ותמיד,
רק בגלל שהיא כבר ידעה
והיא לא רוצה
וכל השמיים נופלים עליה כל הזמן מ-כל שאיפה,
וכל הסנפה לריאות,
והם אומרים איך את אומרת שאת לא רוצה,
הרי את רטובה.