כוסית משקה, חתיכת דג מלוח, בצל לבן,
מדי ערב היה מתעורר ויכוח ישן נושן,
מי משניהם ייעלם ראשון.
הזמנים משתנים הקדמה משתלטת,
מכונית ממונעת את רגליהם דוחקת,
את עתידם מוחקת.
בליל חום מהביל שטוף ירח לבן,
תרנגול עם מקטרת מעלה עשן,
המוהיקני האחרון נקבר.
החליט שלא עוד יהיה העגלון האחרון,
העגלה ושאר הציוד ייתרמו למוזיאון,
לשימור ולזיכרון.
הסוסה הזקנה רקעה ברגליה, נתנה בו מבט,
"נמציא את עצמנו מחדש",
באוזניה המחודדות לחש.
עקבותיו נעלמו לא השאיר רמז לא סימן,
השמועות התגברו עם חלוף הזמן,
יש לו רומן.
נפל ברישתה של צוענייה יפה, שחורת עיניים,
מגדת עתידות, מתמחה בזריזות ידיים,
נענועי שדיים.
נושמים אבק דרכים, נוהג את עגלתה בהרים,
נודדים בין כפרים נידחים בנופים ירוקים,
רוקדים ושרים שירי צוענים. |
