|
אֲנִי מוֹדֶה
מוֹדֶה אֲנִי
בְּמִגְרְעוֹתַי
כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מוֹדֶה עַל
מַעֲלוֹתַי
אֲנִי מוֹדֶה בֶּהֱיוֹתִי
פְּקַעַת עֲצַבִּים לִפְעָמִים
מוֹדֶה בַּתוֹקְפָּנוּת הַפָּסִיבִית
שֶׁיּוֹצֶרֶת בִּי מִרְמוּר וְאֵינָהּ מוּבֶנֶת
לְאִישׁ מְלַבְּדִי
אֲנִי מוּדָע לִבְדִידוּת
בְּדִידוּת חַיָּה פְּצוּעָה
שֶׁפְּצָעֶיהָ לֹא מַפְסִיקִים לְדַמֵּם
כָּל הָעֵת, לֹא מַפְסִיקִים לִשְׁתּוֹת-דָּם
אֲנִי מוֹדֶה בַּצָּמָא הַבִּלְתִּי-פּוֹסֵק
לִתְש-וּמֶת-הַלֵּב
מוּדָע לְאֵינְסוֹפִיּוֹת שָׁלֵו
מוּדָע לְכָךְ שֶׁלָּעוֹלָם לֹא אֶרְוֶה נַחַת
כְּפִי שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה
אֲנִי כּוֹאֵב אֶת הַבִּלְתִּי-נִתָּן
לְהַגְשָׁמָה
צוֹרֵב בִּי הַשֵּׁד שֶׁל הַזַּעַם
עַד כְּדֵי אָבְדָן מֻחְלָט - עַד כְּדֵי טוֹטָאָלוֹס
וְאֵין כִּסּוּי בִּטּוּחֵי לַנֶּזֶק
שֶׁנִּגְרַם לִי הַשְׁכֵּם-וְהָעֶרֶב
אֵין כִּסּוּי לַכְּאֵב
שֶׁאֲנִי בְּמוֹ יָדַי מֵסֵב לְעַצְמִי. |
|
בטח שאני זוכר
את הילדות שלי.
אני זוכר איך
החליפו לי
חיתול. אני זוכר
את זה ממש כאילו
זה היה אתמול.
יצחק שמיר ברגע
של נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.