הַכֹּל הִתְחִיל מֵהַפְּטָמוֹת.
יוֹתֵר נָכוֹן מֵהָעֲטָרוֹת שֶׁסְּבִיבָן.
הוּא לֹא הָיָה אָמוּר לִרְאוֹת
הָיָה רַק יֶלֶד קָטֵן.

הַסַּקְרָנוּת הָרְגָה אֶת הֶחָתוּל
אֲבָל הוּא הִמְשִׁיךְ
הֵצִיץ וְנִפְגָּשׁ עִם הַסּוֹד הַכָּמוּס
הֵצִיץ וְנִפְגַּע וְנֶחְרָט בְּלִבּוֹ
הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן שֶׁלּוֹ.

אַחַר-כָּךְ נִסָּה
בְּנַפְשׁוֹ הָרַכָּה
לְהַסְדִּיר אֶת הַנְּשִׁימָה
לָשׁוּב לְמוּטָב אַךְ לַשָּׁוְא

אַחַר-כָּךְ נִסָּה לִשְׁכֹּחַ
לְהַכְחִישׁ לְהַדְחִיק
לְהָגֵן עָלֶיהָ
מִפְּנֵי זֶה שֶׁשָּׁלַט בְּבֵית

לֹא הָיָה לוֹ סִכּוּי נֶגְדּוֹ
לֹא הָיָה לוֹ סִכּוּי אִתָּהּ
לְהִכָּנֵס לְלִבָּה לְנַפְשָׁהּ לְגוּפָהּ
כָּמוֹהוּ

אַחַר-כָּךְ רָצָה לַעֲקֹר
אֶת עֵינָיו הַשְּׁתַּיִם
כְּאוֹתוֹ אִישׁ בַּטְּרָגֶדְיָה הַיְּוָנִית
לְהַכּוֹת עַל חֶטְאוֹ רָצָה

לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ לַהוֹרֵג
הוּא רָצָה
הֵן רַק בּוֹ הָאַשְׁמָה
תְּלוּיָה הָיְתָה
וְרַק בְּנַפְשׁוֹ נֶחְקַק הַמַּרְאֶה
וְנִשְׁכְּחוּ הַתְּמִימוּת הַסַּקְרָנוּת

עַד הַיּוֹם הוּא מַמְשִׁיךְ לִנְדֹּד
חַיֵּי גָּלוּת
עֲצַבִּים מְרוּטִים
בְּש-ָרוֹ כֻּלּוֹ ש-ְרִיטוֹת

וְאֵין מִי שיחוֹן אוֹתוֹ
וְלֹא יִהְיֶה מִשְׁפַּט חוֹזֵר
הֲרֵי הוּא הָיָה הַקָּטֵגוֹר וְהַשּׁוֹפֵט
וְהַנֶּאְשָׁם

רַק שְׁאֵלָה אַחַת מְנַקֶּרֶת:
לָמָּה הִיא לֹא נַעֲלֶה אֶת הַדֶּלֶת?