רַבּוֹת הֵן פָּנַיִךְ
רַבִּים גְּוָנַיִךְ
אָדֹם רוֹתֵחַ
כָּחֹל קָפוּא
רַבּוֹת הֵן דְּרָכַיִךְ
בַּגֵּיאָיוֹת, בַּמִּישׁוֹרִים, בְּפִסְגוֹת הֶהָרִים
מִתְפָּרֶשֶׁת אַתְּ עַל כָּל הַשֶּׁטַח
לֹא מַשְׁאִירָה מָקוֹם לַחֲרָטָה
אֵינִי יוֹדֵעַ מִנַּיִן תִּפָּתַח הֲרָעָה
כְּבָר אִבַּדְתִּי אֶת הַצָּפוֹן
וְכָל מָה שֶׁהָיָה צָפוּן בְּתוֹכִי
נִשְׁפָּךְ הַחוּצָה גָּלוּי לְעֵינֵי-כָּל
אַתְּ מַסְוָה אֶת עַצְמֵךְ טוֹב-טוֹב
בֵּין ש-ִיחִים וְעֵצִים
מוֹרַחַת עַל פָּנַיִךְ יָרֹק וְחֹם
אֵינְסְפוֹר שֵׁמוֹת יֵשׁ לְךָ - שְׁמוֹת מִסְתּוֹר
יוֹדַעַת אַתְּ לְהִבָּלַע בְּתוֹכִי
לְהִטָּמַע לְהִתְעַרְבֵּב
מַקְצִינָה אֶת הַסְּתִירוֹת
מַכְנִיסָה אוֹתִי לְצָרוֹת
רַבּוֹת הֵן פָּנַיִךְ וְרַב הוּא כּוֹחֵךְ
מַרְדַּת-הַלַּיִל עַד עֲלוֹת-הַחַמָּה
נִמְצֵאת אֶת אִתִּי כְּמוֹ מֻדְבֶּקֶת בְּדֶבֶק-מַגָּע -
נְקָמָה. |