אז... כן. גונבים לי שירים,
לפעמים אני קולט שיר שכתבתי,
לפעמים לוקח לי זמן להיזכר שזה אני כתבתי,
לפעמים אני מבין למה היא התעניינה בדיסק הזה...
ו... כן. לפעמים אני לא קולט,
לפעמים המוח סתום,
אני מביט ישר אלייך ולא מזהה אותך.
ו... כן. השארתי אותך במדבר,
אבל עם הרבה מים,
מצטלמת סלפי בעודך גומעת מים,
ורגל אחת מונחת על סלע באדנות.
ו... נכון. את צריכה לעשות את כל הדרך חזרה,
מהמדבר ש-כל-כך רצית להגיע אליו,
והדרך חזרה יותר קשה וארוכה,
וההרים יותר גבוהים.
אה... נכון. כמו השיר, שאין מה לדאוג,
כי אני תמיד נמצא כאן בבית אם ירצו אותי. |
