סִירָה טְרוּפָה, מִפְרָשיהָ קְרוּעִים,
מְשַׁיֶּטֶת בְּיַמִּים סוֹעֲרִים.
תָּרָה אַחַר נְמַל מִבְטָחִים,
מַעֲגָן קָבוּעַ לִימוֹת הַשָּׁבוּעַ,
הִגִּיעָה עֵת קֵץ לִנְדוּדִים.
אֶת הַמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ לַפִּסְגָּה שרַד,
זֵר זָהָב לְרֹאשׁוֹ, מִן הָהָר יָרַד.
לְמַרְגְּלוֹת הָהָר הִבְחִינוּ עֵינָיו,
בְּסִירָה מִטַּלְטֶלֶת מִצַּד לְצַד,
כִּקְלִפַּת הָעֵנָב.
הָאֵשׁ מְרַקֶּדֶת בְּרִצּוּד חוּשָׁנִי,
פִּצְפּוּצֵי עֵץ נִשרַף מִתְנַגְּנִים.
חֲמִימוּת שֶׁל שֵׁכָר מִתְפַּשֶּׁטֶת,
בְּגֻמְחַת גּוּפוֹ הַגָּדוֹל מִתְכַּנֶּסֶת,
קְרָעֶיהָ מִתְאַחִים.
יַחַד טִפְּסוּ לִגְבָהִים חֲדָשִׁים,
חָווּ רִגּוּשִׁים שָׁבְרוּ שיאִים.
סִירָה רְעוּעָה בַּנָּמָל עוֹגֶנֶת,
בְּאַהֲבָה אֵין תְּמוּרָה הוֹגֶנֶת,
הָרִים וּפְסָגוֹת יִהְיוּ לָעַד.
|
