לכלוכית יפה
בעין זכוכית קרה
פסעה לשעונו של הנסיך.
השעה היתה כמעט חצות
ואחיותיה החורגות
נעצו אצבעות אדומות
בפיה הטובה.

הנסיך עמד ופרע שערו
ואמה הרעה של הלכלוכית
פשטה את שמלתה
את שרוכיה התירה.

השעה היתה חצות אולי
ולכלוכית הוציאה את עינה
עין הזכוכית
ונשארה לבדה באולם
עם הנסיך.

שמלתה היפה כבר היתה לבלויי סחבות
ופולים בקליפתם שטוחים על הארץ.

הנסיך פיהק.
לכלוכית שמלתה התירה
היא עמדה יחפה
והנסיך פיהק.
הוא היה כה עייף.
השעה כבר חצות
אולי יותר.

לכלוכית היפה לקחה את הדלעת
ודפקה על ראשו של הנסיך.
היא יצאה
והשאירה את עין הזכוכית הבוהקת.

אמה החורגת שתקה.
אחיותיה קלפו אפונים.

את עין הזכוכית לא החזירו.
הנסיך היה מת.
ולכלוכית חיה - עד חצות.