את יודעת שאני אוהב את הציצים הקופצים שלך,
וגם את התחת הענק שלך,
שאני אוהב להכניס לתוכו את הראש.
אבל כשהצעת כאילו בצניעות שאוכל קרקר,
לזה לא יכולתי להסכים בשום אופן,
אני לא אוכל קרקר!
אני אוכל קוס!
מתי תקלטי?
אבל את... לא,
תאכל קרקר, תאכל קרקר.
לא רוצה לאכול קרקר,
מה תעשי לי?
תפסיקי להזדיין איתי?
את מתה על הזין שלי,
בדיוק כמו שאני חולה על התחת שלך,
את לא מסוגלת להפסיק להזדיין איתי,
את תשתגעי בלי זה,
ממש,
אשפוז,
במחלקה סגורה.
אז את צוחקת עליי, יענו -
"חחח... אתה פוחד לאכול את הקרקר,
אין לך אומץ לאכול את הקרקר,
אפילו מושיקו הנמושה אכל את הקרקר,"
וכ'ו וכ'ו.
מה את חושבת?
מה את מנסה להשיג בזה?
את חושבת שאני אגיד -
לא, אני גבר מספיק לאכול את הקרקר!
אני לא צריך להוכיח לך שאני גבר.
אני יודע את זה בזה שאת מוצצת לי את אצבעות הרגליים,
מרוב הערצה אליי ולסקס שאני מסוגל לתת לך.
אז אל תשחקי איתי משחקים של ילדים.
זה לא בית ספר יסודי, אנחנו מבוגרים.
אם תמשיכי לשגע אותי עם הקרקר שלך,
אני אפסיק לגמור לך על הפנים,
ולא אתן לך לשבת לי על הפנים שלי.
אז תחשבי טוב-טוב עם מי את מנסה לשחק בראש.
אני רב-שגל. אני שף האורגזמות. אני אדון העינוגים.
אני מושל החשקים. אני קיסר התאוות.
אני זה ששולט בקוס שלך,
ומי ששולט בקוס שלך - שולט בך.
אז תניחי לקרקר בצד,
ותני לי להתרכז ב-לאכול לך ת'קוס.
בזה אני טוב, בזיוני גוף,
לא בזיוני שכל. |