אבדה התקווה מעל פני האדמה,
נגמרה ביגון שאולה,
נמחקה עם הזרם הצף,
נגמרה בתילי קברים בודדים
דווקא אמרתי לה, תקווה,
למה את לא מבקרת אותנו לפעמים
אבל היא הסתכלה עליי במן מבט גאוותני,
ואמרה שהיא לא מתעסקת עם פשוטי העם
לא עם מזרחיים, לא עם ימניים, ולא עם חולי נפש
אז נשארתי לבד,
ותקווה הלכה וביקרה אשכנזים שמאלניים שפויים,
היא נתנה להם כל מה שהיה לה לתת,
ולי לא נתנה דבר,
אפילו לא פירור
לכן התחלתי להשתעשע עם המוות
הוא היה מצחיק אותי נורא,
והיה יותר חברמן מתקווה
אתו היה כיף לא נורמלי,
מן שיכרון חושים נצחי,
של עולם ללא צרות. |
