|
בליל מילים בתוכי
רוצה לפרוץ כוולקן
בגעש נהרי, זורם שוטף
מורדות. מטפס לגבעות
בני לילה וחובק חופי געגועים.
זיכרונות ניקרים בדרכי
מבעבעים חלומות מופשטים.
מניחים לרגעים החולפים
להיות מיוחדים בדרכם.
לילות לבנים זוכרים אותי
עירנית ותוססת גם בשעות הלילה
הקטנות.
חובקת את מהותי, שלא דהתה
במשך הזמן, נוגעת בהוויות
מזדמנות, שאינן מפריעות
לשקט לזחול כרצונו. |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.