הולמות לי על המצח.
כבר נצח.
שבעה חודשים ושלושים שנה
מתוכם חודשיים, קיבלתי מתנה.
יום ועוד יום,
האובדן דופק ת'ראש.
אך ידידי, אל נא תחשוש.
שלושים שנה ושבעה חודשים
ואני עדיין בחיים.
אני אחיה עם הכאב, עם לב דואב.
ובמקרה הכי נורא, אשבור מוסכמות
ואחזור אל בטנה של אם כל העולמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|