|
זונה חרדי וצב
מוצגים במוזיאון הזה,של החיות.
ראווה לעולם הרחב.
רחב שביקשה רק חלון מהוגן מרב.
מרב שחילק מיני מזונות בבני ברק.
רק אני חולמני תזזיתי וכועס כמו צב.
את כל קיומי וכל היקום סוחב על הגב.
כמו בשיר ילדים שרוצים עלי רק לרכב.
ואני שונא מקנא שונא מקנא אוהב מאוהב.
רוצה להרגיש נאהב אך הכל כה לאט.
קדימה אחורה חוזר מעלי הכל מסתחרר.
תינוק מנגן על פסנתר אהבה אהבה אהבה.
נכנס לשריון כמו מנטרה אומר אמסטרדם.
אמסטרדם דם דם,דם כמו בשיר אחר
די מן כאן די,הפסק אדם לחוות את העשן!
מערפל את ליבי ששונא ואוהב מקנא ואוהב וחוזר
למוזיאון הזה, של החיים.
לקבל תשובה מרחב
מציצה(סליחה) מהרב
ושיעור על חיי האהבה של הצב. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.