מה הוא עושה כשהשמש זורחת
ואור על פני תהום והוא מת?
הוא משתתף בצעדת המוות
אל היום הנורא ההוא בו לקחו את חייו
והורידו אותם לביבים,
ברוח מתערסלת צד-צד
הוא נטה הצידה ונפל,
ושום תהומות חשוכים לא נטלו חלק
במחול המוות הזה בו הוא היה ככלי
על פני מרבדי המוות.
הרוח שרקה כמו סוף והתחלה יחדיו
והוא עמד על סף תהום ולא קפץ,
הוא עמד על סף תהום והרוח דוחקת בו למות,
והשדים לוחשים בתוכו יגון ואבדן,
והוא לא קופץ.
והירח כמו מטבע חלול תלוי באוויר,
קורץ לו בערמומיות, אומר
"אין לך ל-מה לצפות".
הוא נפל בתהומות לבו פנימה-פנימה,
ושקע אט-אט כמו בעבוע לתוך הצינורות.
שם זרם בין חלקיקי בשר גרוס ושמן ועופות שחוטים,
ורגבי מוות של בני-אדם שנקברו בחיים.
הוא שאל ולא שאל אם זהו המוות,
ואם יכולה להיות ישועה בעולם מכור וזדוני זה.
כמו קליפת אגוז על פני מים רדודים
של שלולית עכורה ביום של גשמים
והמים מצליפים בפנים.
ראו אותו צף על פני תהומות המוות
ולא פצו מילה.
ראו אותו שוקע אט לתוך מדמנת הישימון
ולא אמרו מילה.
ורק הרוח הערמומית היתלה בו בלחשי מוות
כשהוא עומד עירום וחשוף מול כל רוחות הסערה,
ואלוהים שם על פיו פלסטר ולא פוצה פה ולא אומר מילה.
גם הוא.
והם אמרו הוא לא בסדר,
והם אמרו הוא מקולקל,
והם אמרו טוב יהיה אם לא יהיה,
ונניח לו למות וניפטר מעולו של זה.
אך מה החזיק אותו בחיים האלה
למרות שכולם לא רק הניחו לו למות,
אלא ממש דחקו אותו על סף תהום?
אנשים רשעים, גורל אכזר,
עיניים של מוות שחור ועפעפיי גורלות שחורים עוקבים
בדרך ללא דרך, על אם הדרך,
בדרך ללא כיוון,
בכיוון אל המוות,
בארץ ללא תושבים, בין רבבות קהלים אילמים,
בחזרה אל המקורות, אל מטחי קיתונות בזויים.
גבר נולד כמו בהמה וחי כמו בהמה
ומת כמו בהמה ולא תעזור לו
לא חוכמת הקבלה ולא הדת ולא האלוהים
ולא הטבע ולא הבורא ולא אלוקים
ולא הגורל ולא החיים ולא האהבה
ולא ידיים מושטות באדישות ולא מילים יפות ולא חיי יצירה
ולא שמחה מאולצת ולא חיים טובים ולא כסף,
ולא עושר ולא ילדים ולא משפחה
ולא הורים ולא נופים וארצות ולא מסעות
ולא שירים ולא מנגינות ולא ספרים
ולא כתבי קודש ולא כתבי חול ולא השמיים
ולא הכוכבים ולא כל כוחות הטבע.
הוא ימות כמו עצם בתוך האדמה
שלא מכלה את מותו.