"זה יום כזה שהכול יכול לקרות בו,"
היא אמרה. ואני שאלתי כמו מה.
"כמו שאני אפליץ לך ישר בפרצוף!"
היא אמרה וצחקקה. צחקקתי גם אני.
אבל מורני, את יודעת שזה בלתי אפשרי!
אמרתי. כי הרי בנות לא מחרבנות ולא מפליצות,
הן קדושות מדי לדברים מטונפים כאלה.
"אתה צודק," היא אמרה בעצב,
"אז איך אני אפליץ עליך?
אני רוצה להפליץ עליך! אני רוצה להפליץ!"
זה קשה לי ככה שאת כל-כך ממורמרת,
אמרתי לה, אבל ידוע שהמין הנשי
תמיד עושה את הבלתי אפשרי,
כמו להבריח את הגבר שהן אוהבות,
או לגרום לו לברוח.
שזה בעצם אותו הדבר.
אני בטוח שתמצאי פתרון
לשאלת ההפלצות שלך, או יותר נכון -
חוסר יכולת ההפלצות שלך.
"אתה צודק," היא אמרה,
"תמיד אנחנו הנשים מוצאות דרכים
יצירתיות להתגבר על חוסר יכולתנו
להיות בהמות.
לכן תן לי ללחוש לך משהו באוזן..."
מה? שאלתי והתקרבתי אליה.
היא הצמידה את פיה לאוזני ולחשה -
מה היא לחשה?
היא עשתה גרפס ארוך ומסריח לתוך האוזן שלי,
ורגע אחרי כן גם הקיאה! איחס!
איזו אישה גדולה מהחיים!
אמרתי בגועל אבל גם בהערצה.
גרמת לי לגמור אתך לכל החיים!
"ידעתי שאני יכולה לעשות את הבלתי אפשרי!"
היא אמרה, גאה בעצמה.