הוא חשב שאני חופר את הבור בשביל מישהו אחר,
הוא צעק עליי "את מי אתה רוצה לקבור?"
אבל אני לא עניתי, הייתי עסוק,
קשה לחפור בור ואני לא בכושר
"תענה לי, בן של אלף זונות," הוא צעק,
ואני הבטתי עליו ולא הבנתי, או עשיתי עצמי לא מבין,
והמשכתי לחפור את הבור
"אתה לא תחפור את הבור הזה," הוא צעק עליי
וניסה לקחת לי את המעדר
אבל אני נלחמתי בו כמו לביאה, ולבסוף הוא וויתר
"אני אגרום לך להצטער," הוא אמר,
ואני לא הבנתי את פשר המשפט,
זה משפט כזה מסרטים שאף-אחד לא מבין מה הוא אומר

ירד גשם, ואני המשכתי לחפור את הבור,
ובאו אנשים ודיברו ביניהם למה לחפור בור
במקום כל-כך יפה, הרי בורות הם מכוערים,
ואין מה לעשות בהם מלבד לשים בהם משהו
"מה אתה מתכוון לשים בבור?" שאלה אותי צעירה חוצפנית
זה לא היה העסק שלה, אז לא עניתי
"תענה לי כשאני מדברת אלייך," היא צעקה
חשבתי שהיא יותר מדי מזדהה עם טרור המורות ומערכת החינוך,
והמשכתי לחפור את הבור
"אתה מבין את ההשלכות?" שאל אותי אדם מבוגר
זה אחד שמזדהה עם המערכת ועם הערכים,
וחושב באמת ובתמים שהמדינה דואגת לו
"לכל דבר יש השלכות, גם בחלונות הכי גבוהים," הוא אמר
והצביע לשמיים
"אההה... הוא רוצה לשתול עץ," אמר ילד קטן והביט סביבו,
"אבל איפה העץ?"

בינתיים בנו שיכונים סביב הבור,
וטיפחו גנים ומגרשי משחקים
אפילו היו כמה תהלוכות ואירועים המוניים,
עם דגלים, שירים וריקודים
מרחוק הונף מנוף ובנה גשר מעל המחלף
מכוניות החלו לדהור בו, והוצבו תמרורים ורמזורים,
וגם שלטי כיוון וחוצות
בשתיים עשרה בלילה אותו לילה שהיה גמרתי לחפור את הבור,
תקעתי את הטורייה באדמה והסתכלתי עליו בסיפוק
אף-אחד כבר לא שאל אותי מה אני הולך לעשות עם הבור,
חלפו השנים ולאנשים כבר לא אכפת, ונמאס להם לשאול
בבור היפה והעמוק ישבתי והמתנתי,
שהאדמה תקרוס עליי ותקבור אותי.