ישראל בן-ארי / קצינה לא בוכייה |
צללית גזרתך ללא דופי
תהיתי אם דור ביני לבינך
מה אופי מה טבע ומה עיסוקך
בקול מחויך שאלת לשלומי
יופייך ונועם פנייך היו מוכרים לי
הסגולים בשיער היו זרים לי
נואשות רפרפתי בדפי העבר
תמונה מעורפלת הרבה לא נותר
לא מקום לא שנה ומה היה
"אנחנו מכירים?" שאלתי מתנצל
עינייך הכבויות הבזיקו לרגע
"לא משנה" ענית בחיוך מבויש
בהיתי ארוכות בדמותך מתרחקת
תחושת עלבונך באוויר חורכת
באחד הלילות טרם שחר הפציע
בחזיון תעתועים דמותי הופיעה
מתלווה לקצינה שהלכה להודיע
איך נלחם אהובה עד פגע בו קליע
יופייך ונועם פנייך זכורים לי
צריבת השכול בעינייך ברורה
סגולי הכומתה אינם זרים לי
זוכר אותך, קצינה לא בוכייה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|