האדמה הלוחשת
קוראת ממעמקים מכוסי אבן
בואה, בואה אלי
אני רואה אותם מדי שנה
ולא רואה,
מצעדם כבד יותר, גוום כפוף יותר
עיניהם כבויות
יותר ויותר
עיני , אלה העיניים
שלוחי דמעות
דמעות אבודות
ומתוך האבן
הנכם עולים ועולים
ואתם כאן
לא נעזבתם בחולות
לא דממתם למוות
לא ננטשתם
אני רואה ולא רואה
זוכר- חיוך, מבט, זעקה
ועיניים, עוד עיניים
כל כך הרבה עיניים
ואתם שם-
קוראים מהאדמה השותקת
שרופים, שבורים, מחוררים
ריח עשן בי
מתכת קרה בבשרי ובנפשי
האדמה פורשת זרועות אבן
אבן חקוקה
ואני, עדין סופר
סופר את המתים.
יום הזיכרון- |
