הָלַכְתְּ מִמֶּנִּי לְתָמִיד, לֹא הִסְתַּכַּלְתְּ לְאָחוֹר
נֶעֱלַמְתְּ אֶל תּוֹךְ מִין חוֹר שָׁחוֹר
הִרְגַּשְׁתִּי מְבוּכָה רַבָּה וּמְתֻסְכָּל
כִּי בָּאֱמֶת אַהֲבָתִי וּבַתָּמִים הֶאֱמַנְתִּי
אֵרְעוּ מַצָּבִים, סֵרַבְתִּי לְהִתְעָרֵב
צָצוּ שְׁאֵלוֹת, מֵאַנְתִּי לְהִתְאַכְזֵב
חָבֵר טוֹב אָמַר לִי "גֶּבֶר, תִּפְקַח עַיִן"
גִּחַכְתִּי, עָנִיתִי "שְׁטֻיּוֹת, לֹא שם זַיִן"
וְאָז הַנּוֹרָא מִכֹּל קָרָה
הוּא טָעַן שֶׁלֹּא כָּךְ אֵרַע
הוּא הַטּוֹב וַאֲנִי הָרַע
רָצִיתִי לִרְאוֹת אִם אַתְּ לְצִדִּי
קִוִּיתִי שֶׁכָּךְ, בְּכֹל מְאוֹדִי
נֶעֱלַמְתְּ, כְּאִלּוּ אוֹתָךְ דִּמְיַנְתִּי
לַמְרוֹת הַנְּסִבּוֹת, מַהֵר הֵבַנְתִּי
לַחוֹקֵר דַּפִּים רַבִּים הִכְתַּבְתִּי
אֶת קִדּוּמוֹ הַמָּהִיר הִבְטַחְתִּי
מָלֵא הֶחָלָל שֶׁהוֹתַרְתְּ בְּלֶכְתֵּךְ
בְּצִינִיּוּת שֶׁאֵינָהּ חֲבֶרְתֵּךְ
יֵשׁ כְּמִיהָה לַיָּמִים, אָז הָיִינוּ צֶמֶד
נַחֲלָתָם שֶׁל עוּלֵי הַיָּמִים וְעַלְמוֹת הַחֶמֶד |
