אני: שקט. מה אתה מצפצף ככה באמצע הלילה.
הוא: לא באת, אז צפצפתי.
אני: דבר בשקט, אתה עוד תעיר את כל השכונה.
הוא: אני אראל. יש לך משהו לבגאז'?
אני: לא, את התיק הקטן הזה אני אקח איתי.
הוא: אז נוסעים?
אני: כן, צא לדרך.
הוא: יפריע לך אם אדליק רדיו שנשמע קצת מוזיקה.
אני: אם לא אכפת לך, אז אני מעדיף לנסוע בשקט. אתה יודע, יש
מחשבות בנסיעה כזאת.
(אחרי דקה של שקט):
הוא: אז מה, אתה צלצלת אלינו שנבוא לקחת אותך?.
אני: כן.
הוא: לא, כי זה לא רגיל. בדרך כלל אנחנו קוראים לאנשים אלינו.
אני: אז אצלי זה אחרת.
הוא: עם מי דיברת?
אני: יש אצלכם איזה מישהו בשם אלי?
הוא: הו, כבוד! מה, הבוס הגדול ענה לך בעצמו?
אני: ככה יצא.
הוא: תדע שלא עם כל אחד הוא מדבר. מה יש לך איזה קשרים למעלה?
אני: ממש לא. אני סתם אדם רגיל.
הוא: במה אתה עובד? סליחה, עבדת?
אני: התחום של זה סטטיסטיקה. אני מקבל נתונים ומנתח אותם לפי
נוסחאות מסויימות.
הוא: מה, כמו הנתונים האלה שיש בשידורים של הכדורגל?
אני: לא בדיוק, אבל דומה.
הוא: אז מה, אתה מכיר שחקני כדורגל מקרוב?
אני: לא, התחום שלי הוא לא כדורגל.
הוא: אז מאיזה תחום אתה, אם תרשה לי לשאול?
אני: עשיתי עיבודים סטטיסטיים בתחום הפוליטי.
(אחרי דקה של שקט)
הוא: ואני חשבתי שאני מכיר גורמים חשובים. תגיד איך ביבי
במציאות?
אני: לא יודע, לא עבדתי אתו.
הוא: אז איזה סטטיסטיקה עשית בפוליטיקה?
אני: ראית את המדגם בערב הבחירות? אני אחראי לניתוח הזה.
הוא: היו שלושה מדגמים, אחד בכל ערוץ. איזה היה שלך?
אני: זה שנכשל בחיזוי.
הוא: הופה! ואני בדיוק רציתי לשאול אותך למה אתה עוזב.
אני: כן, זה נורא. אני גמור.
הוא: מצד שני, אתה עוד צעיר, לא חבל?
אני: עזוב, די, כל זה כבר מאחורי.
הוא: אתה לא רציני! בגלל מדגם שהתפספס לעזוב הכל?. היו פדיחות
בעבר ויהיו גם בעתיד סקרים שיפספסו. תראה, אני לא רוצה להתערב
לך בחיים, אבל מה זה המדגם הזה שלך? בסך הכול עבודה. מה אתה
חושב שלי אין לפעמים איזה יום לא מוצלח בעבודה? הנה אתמול היה
לי כזה תאקל עם הבוס הגדול שחשבתי שהנה הוא זורק אותי
לגיהינום. אבל בסוף הכול נרגע והתחיל יום חדש.
אני: אבל אצלי זה אחרת. אתה יודע מה המשמעות של לפשל מול כל
המדינה בשידור חי? מי ירצה לעבוד איתי. הרי תמיד יזכרו אותי
בתור זה שנכשל.
הוא: להיפך. אם תמשיך בנסיעה הזאת איתי עד הסוף, רק אז תיזכר
בתור זה שנכשל. מה אתה חושב, שמחר או בחודש הבא מישהו יזכור את
המדגם הכושל? הרי במדינה שלנו כל יום יש דרמה חדשה. מי בכלל
יזכור מי עמד מאחורי המדגם הזה. אבל אם תחליט לסיים את הכל,
הו, זה כבר סיפור אחר. יהיו לחשושים ודיבורים ומי יודע אם
הדתיים יסכימו לקבור אותך בתוך בית הקברות ואת כל זה האנשים
יזכרו.
(אחרי דקה של שקט):
הוא: תשמע, אני ממש לא רוצה לפגוע לעצמי בפרנסה, אבל אין לך
משפחה? אישה? ילדים?
אני: יש אישה וילדה קטנה.
הוא: בת כמה היא?
אני: שלושים וחמש.
הוא: לא, הילדה?
אני: שש. תיכף מתחילה כיתה א'.
הוא: תגיד, אתה נורמלי? לא, ברצינות! מי עושה כזה דבר? תחשוב
רגע אחד עליהן. אישה וילדה קמות בבוקר ומגלות שאתה מת. אתה
יודע איזה שוק ייגרם להן? איזה פצע לכל החיים?  
אני: די, עזוב.
הוא: ואתה לא תהיה שם כדי לראות איך הקטנה הזו גדלה, לא תלווה
אותה לחופה, לא תחבק את הנכד שתלד, לא תראה אותה מצליחה בחיים
ומאושרת. למה? בגלל איזה סקר מחורבן שאף אחד לא זוכר. אתה כזה
טיפש שמגיע לך למות.
אני: בסדר, בסדר. שכנעת אותי. בוא, תוריד אותי כאן ליד תחנת
הרכבת.
הוא: פחחח. אין סיכוי! הרי עד שהרכבת תבוא תרצה למות שבע
פעמים. חכה, אני רק אוסף את הזקנה שמתה הבוקר ואז אוריד אותך
ליד תחנת האוטובוס הקרובה.
אני: יופי, תודה. כמה אני חייב לך.
הוא: (צוחק) את המשך החיים שלך. עכשיו ברצינות! אף מילה לאף
אחד, הבנת?! אם הבוס הגדול ישמע שהורדתי קליינט, זה הסוף שלי.