גיא שמש / הדודה האהובה עליי |
הרחק מהמרכז, מהרעש והעשן.
אני אמרתי לה את עוד תתגעגעי לרעש ולעשן,
ותקבלי בחילות מאוויר ההרים והים הנקי.
היא צחקה צחוק מריר מלא שיניים רקובות ואכולות,
ומלמלה כמה אתה מטומטם,
שאלוהים יעזור לך לשרוד את החיים.
מאז לא ראיתי אותה,
ורק לפעמים כשהייתי מבקר את הקבר שלה
הייתי נזכר בכל הקללות וההקנטות שלה עליי,
מחייך לעצמי וחושב -
תראי איפה את ואיפה אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|