כשדוד הלך לעולמו ביום בהיר וצח וללא כל הודעה מוקדמת, חרב
עליה עולמה. כל כך רצתה למות ביחד איתו, אבל עובדתית - היא
חיה.

בבוקר הראשון בלעדיו, התעוררה אחרי שינה עם ארבעה מיליגרם של
כדור שינה שרק דוד והרוקח שלו הכירו, וחשבה שהיא התעוררה בעולם
הבא. היא ישנה כל כך חזק עד שבקושי פקחה את עיניה, עפעפיה
נדבקו לריסיה התחתונים כאילו מישהו מרח עליהם קרם. מכיוון שכך,
ראתה בעיקר שחור וחשבה שהגיעה לגיהינום. זה ניחם אותה שהגיעה
דווקא לשם, כי טענה תמיד שאם דוד יגיע לאנשהו בעולם הבא זה
לבטח לא יהיה לגן עדן. מקלל את כולם, שונא את רוב האנשים, שותה
אלכוהול ומעשן סיגריות. צדיק הוא לא.

ובכל זאת, אהבה אותו אהבת אמת אחת גדולה, ומהרגע שעיכלה שאין
יותר דוד בעולם הזה, לא רצתה לדבר עם אף אחד. כאשר הסתיימה
השבעה, המקרר התרוקן מכל המאכלים ששלוש בנותיה הכינו לכולם,
וקצב שיחות התנחומים בטלפון ירד משמעותית, היא התיישבה לבדה
בסלון הבית שהיה פעם גם של דוד, והתחילה לבכות. על הבדידות
שמחכה לה, על הגעגועים, על החוסר. הוא באמת היה חסר לה, אפילו
שהיה קשה איתו. שעה שלמה בהתה מחלון חדר השינה שלהם הפונה אל
הרחוב הראשי בעיר, ותהתה מה הטעם בחיים? היא גמלה בתוכה החלטה,
שאחרי יום כיפור הקרוב היא תפסיק לנשום עד שתמות, ואז תפגוש את
דוד בגיהינום ויהיה לה טוב מאי פעם.

בשבעה עשר במאי של אותה השנה מזל עברה לגור בנווה דרורים, בית
אבות מוכר בעיר. מנהלת הבית הראתה לה את החדר, הסבירה לה על
הנהלים, החתימה אותה ואת בתה מלכה (שליוותה אותה ודחפה לצעד
הזה) על הרבה טפסים, והבטיחה לה שכמו נווה דרורים יש רק
בסרטים, והרבה הרבה כיף מחכה למזל.

מזל הייתה מאוד עצובה באותו היום, כי חשבה לעצמה שזהו, תחנה
סופית. היא כל כך בודדה, ולילדיה כל כך נמאס ממנה מאז שאבא
שלהם הלך לעולמו, שהם העדיפו להפיל את האחריות עליה על מוסד זר
כמו בית אבות.

״תראי את הבריכה, אימא. תראי את השמש הצהובה והחמה. די עם
העצבות. אולי תתחילי לקחת ציפרלקס כמו דודה ברוריה?״ מלכה פנתה
אליה באחד מהימים של החודש הראשון.
מזל התנגדה בכל תוקף. ״לא צריכה שום צ׳יפלקס כמו ברוריה
המנובלת,״ התבצרה בעמדתה. ״המצב שלי בחיים מחורבן וככה אני
מרגישה. כשהמצב ישתפר, אימא תרגיש טוב יותר.״

מבין שלל תוכניות בטלוויזיה בהן צפתה ללא הרף, שבתה במיוחד את
לבה הסדרה על בנות הקרדשיאנס. ריאליטי טי וי נמוך וזול מאוד,
לכאורה, על בנות המשפחה האמריקאית העשירה, אבל היה זה רק
לכאורה. כי מבין כל שלל הסיפורים, הבגידות, השופינג האינסופי,
הרומאנים המזדמנים, מזל מצאה תקווה. היא חשבה לעצמה, שמה שהביא
את המשפחה הזו לכזה עושר, זו האמונה, ואני, מאז שדוד הלך,
איבדתי את האמונה. היא הביטה בקים קרדשיאן והטוסיק השופע שלה,
מעלה תמונות לאינסטגרם וסוחטת טונות של מחמאות, הביטה בקנדל
ובקורטני מבזבזות כספים על שופינג והכסף לעולם לא נגמר, ואמרה
לעצמה - גם אני רוצה! אז מה אם אני אלמנה בת 74 שנות עקרוּת
בית, שאפילו לא סיימה שתיים עשרה שנות לימוד? עם קצת שִיק הכול
יכול להשתנות!

עם הירושה של דוד, הגישה של משפחת קרדשיאן, והאומץ לשנות, מזל
התחילה בחיים חדשים. כולם חשבו שהיא לא שפויה כשכל היום רק
צפתה בשידורים חוזרים של התוכנית, אבל לא היה אכפת לה מה
יגידו. לילי, נכדתה, פתחה לה חשבון באינסטגרם, שם מזל העלתה
בכל יום תמונה של שמלה, טייץ, ביקיני או חצאית שקנתה, ודמיינה
שהיא דמות בקרדשיאן. היא הייתה בטוחה שמהר מאוד ייגמר הכסף,
תיעלם האשליה, ואז גם תוכל למסור מפתחות ולפגוש את בורא עולם.
אלא שבזכות לילי שניהלה לה את החשבון, ובזכות הרעיון החדשני:
דוגמנית בת 74 עמוסה בביטחון עצמי ובלבוש אופנתי מרשים, עד
מהרה הדף זכה לעשרות  אם לא מאות אלפי עוקבים. זמן לא רב לאחר
מכן הגיעה גם הצעה ממעצב אופנה איטלקי לגיל הזהב לדגמן את
הרשת, ומזל הרגישה פשוט כמו הזוכה הגדולה בקזינו. נכון, זו
הייתה רשת מיושנת ושמרנית, אבל כיאה לאושיית רשת חברתית היא
קיבלה שם חוזה עם צ׳ק שמן, מספיק לשנה שלמה של קניית בגדים
נוספים. ההצלחה והתדמית המסוקסת הובילה אחריה גם מלא מחזרים.
מבית האבות, מהשכונה, מפה לאוזן, ואפילו מהתוכנית של גיא פינס
שהזכיר את מזל, הדוגמנית המבוגרת היפה ביותר בארץ. אינספור
תמונות סלפי פרובוקטיביות מזל עשתה, וגברים רבים הסתובבו תחת
רגליה, עד שהיה אפשר לטעות לחשוב שהיא כבר שכחה שהיה פעם דוד.

כעבור כמעט שנתיים, בדיוק ביום בו דוד הלך לעולמו, מזל התעוררה
בפריז לאחר לילה סוער עם איזה צעיר בן 32 שאמר שהוא מתגעגע
לסבתא שלו. על גופה עדיין מונחת שמלה של מעצב אופנה בלגי.
הבחור שלצדה מלטף אותה ברוך והיא מתגעגעת לדוד. היא אט-אט
הרגישה את המעיים עולים, והמחשבות בראש התחילו לרוץ, ואולי היו
אלה כמויות הרד בול וודקה ששתתה ערב לפני כן באיזה מועדון. אבל
חם, נורא חם, חשבה לעצמה. החבר שלה הלך לקנות להם קפה וארוחת
בוקר, וכשחזר פגש בה ללא רוח חיים. במכוון עצרה את נשימתה
ומתה.

דוד חיכה לה בגיהינום עם זר פרחים שחורים, ושמח נורא שהם נולדו
שם בעולם הבא באותו היום. מחובקים, התהלכו באחד הרחובות של
הגיהינום, ומשכו את תשומת לבם של רבים שקינאו בהם שגם בגיהינום
אפשר לחיות.

על מצבתה ילדיה חרטו: ״נוחי על משכבך בשלום אימא, אחרי הכול,
עשית את זה כל כך יפה עם כל הגברים בבית אבות.״

אבל זה הצחיק אותה.
היו לה חיים נפלאים.