בכל זאת את חושבת
שזה שאני ענק
הופך אותי לאכזר ואימתני.
אינני אכזר ואינני אימתני,
וגם אינני ענק כל-כך.
בעצם בכלל לא.
אבל אולי כן.
לא, לא.
את לא יכולה לשפוט מי ענק ומי לא,
וגם לא אני.
לפעמים פשוט להישאר בחיים זה ענק,
ולפעמים לשנות את העולם.
ואם אין אני לי, מי לי,
כשאני לעצמי, מי אני?
אה, את לא יודעת,
ואני גם לא אענה.
למה?
ככה.
למה ככה?
ככה.
חחח... לא, אל תבכי לי עכשיו,
את צריכה לצחוק,
בואי נמתח חיוך על הפרצוף שלך.
ראית אותי בבגד-ים?
נו? אז לא מצחיק?
גם את מצחיקה עם החזיית פוש-אפ ללא חולצה,
כשאני רואה את הגביעים המוזרים האלה...
את לא יכולה לפספס את הזקפה שלי,
כי היא מצביעה עלייך!
לא, אל תהיי נבוכה,
אל תאדימי, זה בסדר
שאת אישה מושכת,
אחרי הכול זה טוב, לא?
אני אעשה אותך אחורה קדימה,
אחורה קדימה...
מה לא מצחיק?
אותי זה מצחיק.
טוב, גם מלמעלה וגם מלמטה,
וגם מ-ימין ושמאל.
אה? מהעבר והעתיד.
מלך מעל ראשך ושטיח פרוש לרגלייך.
אני באמצע, עם זקפה מצביעה היישר אלייך.
לא... אל תנסי להסתתר,
זקפתי תמצא אותך
כמו ראדאר. זה סונאר,
כמו של צוללות.
הופ, הנה את!
ועכשיו את שם!
הנה! קוקו!
איזה מצחיקה את...