בכל זאת הימים היו אפורים מדי
למן מסע כזה אל תוך החשכה.
וכשהיא כבר גמרה היא הלכה.
הוא לא היה יכול לקבל את זה
וחיפש אותה בכל העיר עם מצפן של זקפה.
היא נבלעה בערימות מרמלדה של שדיים
רכים עגולים עם דובדבן בקצה.
הוא הלך ואבד, וזה לא היה באשמתו,
כשהוא טעם תאוות מין גברית מגבר
שהראה לו מה היא.
ואז הוא זה שלא חיפש אותה,
מה שגרם לה כמובן לחפש אותו.
היא הלכה בין בתי הזקפות המזדקרות
וחיפשה אותו בכל מאורות המין הגבריים.
לא רק שאיש לא רצה אותה,
היא גם לא מצאה אותו,
והוא נבלע אי-שם במחשכי סבך החזה
הגברי הסבוך.
נאנקת ובוכה היא חזרה לביתה,
וחלצה את נעליה,
ובכתה דמעות אשר הרטיבו את כל פנייה
ומרחו את האיפור.
בזרוע המטוטלת של הירח
אי-שם קולו נשמע,
לא נשמע,
מהתל בנוכחות לא נוכחות.
והימים הצפוניים נגררו ללילות המערביים,
וסחבו אובך לדרום ואבק למזרח.
הגברת הנעלה נעלה נעלה,
נעלה את הדלת בפני בעלה. |