"אני מסרב להיות, מה שאתה מכנה,
נורמלי," הוא אמר.
"לפני שאתה שופט אותי,
תוודא שאתה מושלם,"
הוא אמר.
"אם אתה טוב במשהו,
תעשה אותו בחינם,"
הוא אמר.
"זה לא מה שאמרת!" הטחתי בו.
"זה כן," הוא אמר,
"הם שינו לי את הדברים מתוך הפה,"
והוא עשה תנועה כזאת של ציפורים
פורחים מתוך פיו
תוך כדי שהוא מרים את אישוני עיניו
בארובותיהן בתמיהה מזויפת.
"אתה לא צריך להגיד -אני לא יכול-
אלא לשאול את עצמך -איך אני יכול?-"
הוא אמר, ותקע שיפוד עץ לתוך חתיכת עוף קטנה,
ואז שם את העוף בפיו
וכרסם כרסומים קטנים כמו ציפור.
"כל אחד אוכל משהו," הוא אמר,
וחייך, כאילו חשב על משהו,
"או מישהו,"
במעלה הכביש איפה שהדרך מתעקלת
לתוך גן המשחקים הנטוש,
איפה שהילדים היו משחקים מחבואים
ותופסת, לרגליי בית הספר וגן הילדים,
איפה שהאנשים בוחרים ביום הבחירות,
איפה שהמורים והמורות מזבלים את ראשי הילדים,
ליד הבית של איילת,
שם הוא גר.
קומה שנייה בבית שנשכח מזמן,
וכל הקומה הראשונה מלאה גנגסטרים בשקל
וערימות סמים על השולחנות,
ומדרגות לוליינות מטפסות לקומה השנייה,
שם הוא יושב במשרד שלו,
בוהה בעין אחת טובה על התצלום
של האהבה שמתה,
ומלקק את שפתיו בתאווה נואשת.