[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הקדמה:
       כמה אנשים פרצו אליי הביתה  באמצע הלילה לפני שבועיים,
בזמן שישנתי.  הרגשתי שהם היו כמה לפי כמות הידיים שנגעו בי:
הם שמו כיסוי שחור על הפנים שלי, טחבו סמרטוט לתוך הפה שלי כדי
שלא ישמעו את הצרחות כשהתעוררתי מהשינה. ניסיתי להתנגד להם
והתפתלתי והשתוללתי, עד שהרגשתי את הדקירה בזרוע וידעתי שהחומר
תכף ירדים אותי. הרגשתי את הערפול בזמן שכמה ידיים החזיקו אותי
וסחבו אותי במדרגות . הם דחפו אותי לתא קטן ודחוס, דלת נטרקה
עליי ובשלב זה כנראה איבדתי את ההכרה.

                                                           
 



 
      הרגשתי שמשהו לא כשורה כשרמי מהמכולת השכונתית הסתכל
עליי במבט מוזר:
אמנם,  הוא לא רגיל לראות אותי בשעה כזו מוקדמת(לפני עשר אני
לרוב לא מתעורר) עם כפכפים ומכנסיים קצרים, אבל לא ציפיתי ליחס
קר כזה.  המכולת הייתה ריקה ורמי הלך לסדר ארגזים של לחמים
טריים שהגיעו. ניסיתי לקרוא לו אבל הוא לא שמע, ואז הבחנתי
באוזניות שהיו מחוברות לראשו. לקחתי שתי לחמניות ו שקית חלב
מהמקרר ממול. השארתי מטבע של 10 שקלים ויצאתי בלי חשק לחכות
לעודף. היה עדיין קר בחוץ ומיהרתי הביתה להספיק לאכול משהו
לפני היום העמוס שמחכה לי. החתולות בכניסה לבניין, שבדרך כלל
כשהיו רואות אותי היו באות להתחכך בי, מחפשות שאריות של אוכל
שהייתי מביא להן לפעמים בשקיות, לא היו עכשיו ובאופן כללי
הבניין נראה שקט באופן מחשיד. רציתי להדליק את האור במדרגות
אבל המתג לא הפעיל שום דבר, שוב מנורה שרופה כנראה (הדיירים
כועסים כאן כל הזמן על הועד שלא מתחזק כמו שצריך את הבניין
הישן המתפורר). עליתי במדרגות המאובקות להחריד ודלת הבית נפתחה
בחריקה צורמנית. צריך לשמן את הצירים שלה דחוף, הבטחתי לעצמי.
ניסיתי להדליק את הטלוויזיה אבל היא לא עבדה, ואז הבחנתי שאין
חשמל בכל הדירה, כנראה שוב אחת מהפסקות החשמל המעצבנות בעיר
ללא הפסקה. פתחתי את התריסים של הסלון וענן אבק ענקי בא לקראתי
וגרם למתקפת שיעול רצינית. מבעד לאבק הבחנתי במשאיות הגדולות
שחנו מאחורי הבניין, ליד הכביש הראשי. היו שם דחפורים, מנופים
ועוד כלי רכב גדולים שלא הבנתי כל כך מה הם עושים, אבל היה
ברור למה הם חנו שם: הם רוצים להרוס את הבניין ולבנות מחתם
מגורים חדש ואקסקלוסיבי, כמו שהיה כתוב  בשלט הענקי בחזית
הרחוב. אני כמובן לא הסכמתי אבל היה רוב למהלך בקרב תושבי
הבניין והרחוב אז לא יכולתי לעשות כלום בעניין. ברחוב היו כמה
וכמה בניינים שמיועדים לפרויקטי פינוי-בינוי  והקבלנים כבר
התחילו במלאכת ההריסות.
רציתי לשתות קפה והוצאתי את ערכת הקפה שלי מתחת לספה בסלון.
הגז נדלק בקלות והנחתי עליו את הפינג'ן הישן. מזגתי מים מבקבוק
שהיה על השולחן ושתי כפות קפה שחור משקית קשורה בגומי. כשהקפה
התחיל לגלוש כיביתי את הגז ומזגתי לתוך כוס הקפה הקטנה. יצאתי
למרפסת והבטתי למטה, אל הכלים הגדולים שהתחילו לעבוד, טרטורי
המנוע המחרישים שלהם חודרים לכל איבר בגוף. לפתע ראיתי שחפור
ענקי שנוסע לכיוון הבניין שלי . ניסיתי לצעוק לו שיעצור אבל לא
היה סיכוי שמישהו ישמע אותי עם כל הרעש שהיה. הדחפור הרים את
הכף הענקית שלו והתחיל לנגוס בקיר הבניין. הבנתי שאני חייב כמה
שיותר מהר מהבניין, אז יצאתי במהירות מהבית והתחלתי לרוץ
במדרגות. לפתע כל הבניין התחיל לרעוד והקירות החלו מתפוררים
ונופלים עלי. הצלחתי לצאת
מהבניין ברגע האחרון לפני שהכל גווע באנקה רמה לאדמה.

                                                   





         שני נערים רכובים על אופניים עצרו להפסקת שתייה מול
הבניין הגבוהה החדש ברחוב החרצית . הם נשענו על חומת הבטון שלו
והביטו בו בהשתאות  .
"שכונה טובה , הייתי מוכן לגור פה".
" בשכונה אולי כן אבל לא בבניין הזה".
"למה ? מה לא טוב דווקא בבניין הזה?"
"אבא שלי סיפר שפעם ברחוב הזה לפני שהרסו את הבתים ובנו מחדש,
גרו הרבה נרקומנים ופושעים. פה מת ממנת יתר  הפושע והנרקומן
המפורסם אבי קורמרני לפני כמה שנים. מצאו אותו באמבטיה עם מזרק
תחוב לווריד. המשטרה מצאה מאורת סמים בדירה שלו."
"בסדר,  אז מה, זה היה מזמן, עוד כשהוא גר בבניין הישן "
"אבל אבא שלי סיפר שהיו שמועות שהרוח שלו נשארה בבניין הרבה
שנים אחרי שהוא מת, וכשבאו להרוס את הבניין הריק שמעו צרחות
וקולות משונים מתוך הבניין. כמה פועלים יכלו להישבע שראו אור
באחת הדירות אבל לא מצאו כלום."
"טוב, זאת בטח עוד אגדה של אבא שלך"
"כן, הוא אוהב את השטויות האלה"
"בוא נלך לקנות פיצה"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נגעת חזרת.

עוד מהגיגי
המ"כית ממחנה
80, ברגע של
איום.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/5/19 2:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל אומטר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה