ביום חמישי -בשבוע הולך ונעלם
זומנתי למשפט את הצבעים כולם
״אתם אשמים!
וזו אחריותכם כמובן
שהעולם פסק ..
להיות מובן בשחור לבן״
ראשון להעיד קפץ בכעס ..הכתום
חדי העין ראו שהוא הופך  ..אדום
״בזכות כלל הצבעים-  נוצר הלבן
ובלעדיו היה רק ..שחור
ואם זה רצונך, פשוט כבה את האור!״
שני להעיד, היה  הכחול, אך הצהוב עקפו ובקש את הבמה..
״אני חייב לדעת את מקור האשמה!
מישהו חושב שעולם ללא צבעים
הינו עולם יותר ..נעים?״
החלה המולה באולם
״שקט! ״ -צעקתי
״ אני דורש זאת מכולם!״
האדום הסמיק והוורוד החוויר
אני התנצלתי, שמחובתי להעיר
כי סדר חייב להיות כאן!
וחייבים לכבד את הזמן!
גם אם זה מחייב להשתיק את כולן
בינתיים עלו להעיד הפרחים
שאף הם היו בין הנוכחים
לבמה עלתה רקפת ..בוורוד עדין
כפופה ביישנית -לא היה קשה להבחין
״אז אתה מעדיף אותי  לבושה בלבן על רקע שחור?
ולא בוורוד תחת סלע אפור?
-ברור! כך תהיי יותר  מובנת
ולא חבויה ומגומגמת
״אומר זאת במהירות-אני דורש בהירות!״
ואם אפשר אז עכשיו!

״אבקש לעדות את פרח החצב״

עדות חשובה של צמח זקוף
החושב בלבן

״אנא חצב -הסבר המצב״

-״רק לדבר בשם עצמי ידעתי ״ מלמל החצב
״וגם אז -זה רק בסתו״
״איני יודע ואיני יכול -לדעת כיצד חולמים בכחול״

הבנתי שמהצבעים לא אוושע
ולכן החלטתי לקרוא לרשע
אחד עם לב שאול מאבן,
אחד ששונא בלבול והבל
ומבין את חשיבות השחור
ורק שאין ברירה פוזל לאפור

על האולם התפשטה עלטה
ומהקהל יבבת בעטה
השחור הגיח לא הגיח במהלך השיח
אך מה שבטוח שגם הוא לא היה ברור
רק מעין נהמה זועמת של קול שבור

״הדליקו את האור! ״-דרשתי
אני תובע לראות מול מה אני עומד!
אבל האולם היה ריק ועני.
למעט אדם בודד...
...אני