למה אתה תקוע ב-חור של אימא שלך
הם מדברים הרבה, אבל אין להם מילים
שוטפים את הברזיות, זה לא מעיד עליי
זה שיר בלי שם שנכתב על-ידי אדם בלי שם,
ואין לו קשר לכלום, גם לא ליצירות אחרות
בכל זאת המים שוטפים גם בקירות עירומים,
ואי-אפשר למצוא נחת לצמחים מטפסים,
הם לא נאחזים
חלקלק כמו ריר חלזונות, משקף את העקבות בחול,
האיברים הם שלי ואני כמו תמנון,
ואני זרוע מתמנון, מצב יניקה
הם מדברים הרבה, הם מייצרים חיים אלטרנטיביים,
ואף-אחד לא מבין מה הם אומרים
אז למה להתפלא שגם זה לא מבינים
עשו אותי דיפלומט, עשו אותי פוליטיקאי,
כשאני רק חצי משורר ורבע סופר
את הראש שלכם תכניסו למקומות אחרים,
כמו לקוס של האימא שלכם, ולא לחיים שלי
נעליים משומשות בלות אצלי על סף הדלת,
הן לא שלי, לא יודע איזו רוח הביאה אותן
הדירה שלי כבר מזמן לא רכוש ציבורי או תחנה מרכזית,
אין מה להיות מופתעים, לא חייב להכניס אתכם
אנחנו לא חיים בקיבוץ ולא בכפר בו כל הדלתות פתוחות,
זו עיר, והיא מלאה חיות טרף כמוכם
למה אני חייב לשרת אותך בבית שלי? מה לי ולך?
למה אני צריך לספר לך מה איתי אם תשתמש בזה נגדי
למה בכלל אני צריך לספר לך מה דעתי,
ולתת לך דין וחשבון על החיים שלי?
הרי אתה מפלצת, גם את, ובמפלצות לא בוטחים. |