איך מיליארדי אנשים זורמים ברחובות,
לא תמיד שמים ליבם על הפחד לאבד?
איך הזמן סוחף אותנו בקלילות שכזאת
והעולם מסתובב עם כל משאנו הכבד?

למה אין עוד מבול שינקה את עולמנו?
למה עדיין לא הגיע לקיצו זמנו של האדם?
תגידו גורל, או ייעוד, או מזל משום מקום
אבל באמת רק כוח אחד מניע את העולם.

אם לא תהיה עוד אמא
שתחזיק את ידו של בנה,
או אבא שעושה פרצופים
ובתו צוחקת על הנדנדה
אם לא תהיה עוד סבתא
עם ארוחה ריחנית לנכדתה,
אך היא מלקקת סוכריה
שיותר גדולה מראשה
אם לא יהיו עוד חברים
שנפגשים אחרי זמן רב
ורצים זה אל זה באושר
וקופצים זה לזה על הגב
אם לא יהיה עוד נער אחראי
שמדגדג את אחיותיו הקטנות
אם לא יהיו עוד חיוכים
או לחיצות ידיים הגונות
אם לא תהיה עוד פריחה
של אהבה בגנים,
אז מוטב שלא אהיה
גם אני.