[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ארוחות שישי בבית של המשפחה שלי חוזרות על עצמן כל פעם מחדש.
בהתחלה אני, אחי התאום ואחי הקטן נדחקים בלחץ בתוך המושב
האחורי של המכונית המסריחה של אבא שלי (שממש צריכה ניקוי),
והוא ואמא יושבים מקדימה ומעלמים מהעובדה שאחי התאום ואחי הקטן
(שוב!) רבים על מי יישב באמצע. אחי הקטן מתחיל למרר בבכי ואחי
התאום "מוותר" לו (ולוחש באוזנו של אחי הקטן ש"הוא עוד יחטוף
על זה").
אני דוחפת לאוזניי אוזניות לבנות וחצי מקולקלות ומסתכלת בחלון,
מעבירה את הנסיעה בשקט ובהתנתקות מהבעיות שבחוץ. אנחנו חונים
בחנייה הגדולה שליד בית דודיי ונכנסים לביתם הגדול והנקי, ואז
מתחילה תחרות : למי יהיה את החיוך המזויף הכי גדול?
אמא שלי תמיד מנצחת בזה. היא אלופה בלזייף חיוכים. היא גם
אלופה בלזייף כשהיא שרה או שהיא מעמידה פנים שהכל טוב למרות
שהכל קורס. הלוואי שהייתי מקבלת ממנה את התכונה הזאת.
אז אנחנו יושבים לאכול בשקט, מדברים על פוליטיקה ושטויות,
המנות הראשונות מתחילות להיגמר ואיתן גם נושאי השיחה הלא
פוגעניים, אז אנחנו ממשיכים בדיבור סתמי וזורקים מילים
לאוויר.
דוד שלי חוזר לשולחן עם מגש מלא בבשר מבושל, שמדיף ריח נהדר,
צליים עסיסיים שהוא מכין באופן מקצועי. חבל שאני צמחונית. כולם
נהנים וסועדים, ואז סבתא שלי יורה אליי מבט מוזר ושואלת: "למה
את לא אוכלת? את עדיין צמחונית?"
כולם משתתקים והמבטים נישאים לכיווני, אני מהנהנת בשקט ועונה
ש"אני סתם לא רעבה." אבל זאת לא האמת, האמת היא שאני לא רוצה
לאכול בגלל אובססיה מטופשת שחשבתי שנעלמה אבל תוקפת ומפתיעה,
אובססיה שיש ל99 אחוז מבנות הנוער, אובססיה למה שאני אראה
כשאביט במראה בבית. אני בדרך כלל מאוד שלמה עם המראה שלי, אבל
בזמן האחרון, אני בתחתית.
אמא שלי שואלת: "למה את צמחונית?"
ואני מושכת בכתפיי ועונה שככה בחרתי, ושככה זה יישאר. אבל זאת
לא האמת, האמת היא שאני עושה כל כך הרבה מעשים רעים - אז בכדי
לפצות על זה אני לא אוכלת חיות. אני מרגישה רדודה וריקנית,
מחכה שמשהו ימלא את החסר ששוכן בתוכי - אז אני לא אוכלת חיות,
כדי שאת החסר שבתוכי לא ימלאו גופות. אני צמחונית כי אני
בתחתית, אמא.
אז איך הבנתי שאני בתחתית? הבנתי שאני בתחתית כששני החברים הכי
טובים שלי התחילו לצאת, ואני נשארתי לבד. הם מאושרים ואני לא
יכולה לשמוח בשבילם, כי אני עדיין מאוהבת באותו הטיפש. נואשת
ואנוכית.
אני בתחתית כי נעלמה לי התקווה והרצון להמשיך לשחק עם כל חבריי
גרסה מעוותת של מחבואים, והם משחקים ואני - בינתיים כעלה נידף
ברוח, דימוי מטופש וממוצה שחוזר על עצמו.
הבנתי שאני בתחתית כשהבנתי שהחיים הם כמו הקינוחים בארוחה
המשפחתית, יפים ומגרים אבל הטעם לא משהו - כי נגמר הסוכר
הלבן.
אני
בתחתית
אמא







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עיזין!!!





בני סלע עושה
לכם ז' בעיין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/5/19 1:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רשל גיס

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה