פעם באתי אליך הביתה, והבאתי לך גלידה ופיצה. בן אנד ג'ריז,
אני לא זוכרת באיזה טעם; ושני משולשים עם תוספת שאני לא זוכרת
מה היא הייתה, אולי פטריות.
זה מתבלבל לי בראש עכשיו כי היה איזה טעם, שאתה חשבת שהוא ריבת
חלב, אבל הוא היה בכלל משהו אחר - וזה קצת הצחיק אותי אבל
יכולתי ממש להבין למה התבלבלת. כלומר, יכולתי להבין מה היה לו
במשותף עם ריבת חלב, לטעם הזה, אבל היה לי קשה להסביר את זה
אפילו לעצמי. אתה מבין למה אני מתכוונת?
הייתי בהצגה עם ידיד שלי באותו ערב, אבל רק חיכיתי לבוא אליך
ולהביא לך איזה משהו לאכול. אני יודעת שזה נשמע מצחיק, אבל
בגלל שרוב הזמן בילינו אצלך, ובגלל שאתה כזה בחור נדיב עם לב
חם ואמא שמבשלת הרבה - היה יוצא הרבה פעמים שהיית מאכיל אותי.
כלומר, לא מילולית, לא עם כפית ישר לתוך הפה, אבל מחמם לי אוכל
אני מתכוונת. ורציתי נורא להחזיר לך. רציתי ממש להוציא כסף
מהכיס שלי ולשלם אותו על משהו שיעשה לך הרגשה נעימה בפה ואחר
כך יחמם לך את הבפנים של הבטן כמו איזה מין רדיאטור קולינרי.
איך אני אוהבת לבוא לבתים של בחורים ושהם מחממים לי אוכל. זה
נשמע קצת כמו איזו סטייה מוזרה כשכותבים את זה ככה, לא? אבל לא
אכפת לי. זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם. אני מרגישה
אהובה ככה, אולי זה איזה משהו קדום כזה שטבוע לי בדי.אן.איי
ובכלל לא קשור אלי, מה אני יודעת. אבל אני אוהבת את זה מאוד.
ובכל פעם שהייתי באה והיית מאכיל אותי ככה, הלב שלי היה שולח
עוד כמה ענפים קטנים לכיוון הלב שלך, כמו מטפסים שנשתלים במרחק
מסוים זה מזה ולאט לאט צומחים אחד לתוך השני. לא נראה לי
שאמרתי לך, שאני אוהבת את זה כל כך, אבל אהבתי מאוד. גם את אמא
שלך אהבתי קצת, אפילו שמעולם לא פגשתי אותה; ואת הציפוי שהיא
עשתה לשניצלים, שהרגיש לי לא כמו ציפוי רגיל של פירורי לחם אלא
כמו ציפוי כזה של בלילת בירה שעושים בדרך כלל לפיש אנד צ'יפס.
בכל אופן אז בפעם ההיא, התקשרתי אליך אחרי ההצגה ואמרתי לך
שאנחנו כאן ליד איזו פיצריה בדיוק ואם בא לך שאני אביא לך.
חשבתי שתגיד שאתה שבע אבל אמרת דווקא שכן, תשמח אם אני אביא,
ואז אמרתי לך איזה תוספות יש ואמרת לי איזה אתה רוצה וניתקנו.
וזכרתי שלא רחוק משם יש AMPM, אז אמרתי לידיד שלי 'תגיד זה
בסדר שרגע נקפוץ?' אבל לא באמת שאלתי; כי הייתי חייבת להביא לך
את הבן אנד ג'ריז ההיא שידעתי שאתה אוהב, שהיא כמו ריבת חלב
אבל כנראה בעצם לא.
כשחניתי ליד הבית שלך והתקשרתי אליך כדי שתבוא לפתוח לי את
השער, ממש התרגשתי. זו הייתה הפעם הראשונה שאני מביאה לך משהו
לאכול, ובסדר, לא הכנתי אותו בעצמי אבל בכל זאת. פשוט חשבתי
שתשמח, מהגלידה בעיקר, כי על הפיצה כבר ידעת. חשבתי שתשמח כי
תבין שממש רציתי לשמח אותך, ושזכרתי איזה טעם של גלידה אתה
אוהב, ושהלכתי במיוחד לקנות לך.
ובאמת כשנכנסנו אליך לדירה, אחרי שהורדתי את הנעליים שלי, אז
הנחתי את השקית על השולחן ליד הניירות-גלגול שלך והמפרטים
ואמרתי לך שקניתי לך גם גלידה. ואז הסתכלת בתוך השקית והפרצוף
שלך בטח נדלק כמו עץ של חג המולד או אולי יותר כמו ילד קטן
שמקבל צעצוע שהוא ממש רוצה, ואמרת לי בייב איזה מלכה את, או
איזה משהו כזה שמתאים לך להגיד.
הלכת לשים את הגלידה במקרר כדי שהיא לא תימס בזמן שאתה לועס את
הפיצה, ואז התיישבת מולי על הספה ואכלת ודיברנו וצחקנו
והתנשקנו וכל הדברים האלה (אני לא ממש זוכרת, אבל אלה הדברים
שתמיד היינו עושים יחד, מה כבר יכול היה להיות). ואז סיימת
לאכול, ושאלת אותי אם בא לי ללכת להביא לנו גלידה.
וגם ככה התכוונתי לעשות את זה, אין לך מושג כמה חיכיתי לעשות
את זה אפילו. רק חיכיתי שתסיים את הפיצה כדי שאני אוכל להשאיר
אותך לשבת שם וללכת להביא לנו גלידה, הייתי כל כך גאה בעצמי,
כאילו אני זו שייצרתי אותה או משהו כזה. ושניה לפני שבאתי לקום
ולהוציא אותה מהמקרר, המשכת ואמרת "אבל את פמיניסטית כזו, נו,
את בטח לא תרצי."
וזה איכשהו ממש הצחיק אותי. בכלל לא ידעתי אם אני כזו
פמיניסטית, אבל הבנתי שאני כנראה הכי פמיניסטית שאי פעם יצאת
איתה, בלי שאפילו ידעתי בכלל שאני כזו. ואמרתי לך מה אתה חושב,
שאני לא רוצה להביא לך גלידה לפעמים? סתם שתשב ואני אגיש לך?
בעצם אני לא יודעת אם אמרתי את זה, אולי אמרתי משהו אחר; אבל
בכל מקרה צחקתי מאוד. אנחנו שונים, אתה ואני, ואולי אני באמת
פמיניסטית מדי בשבילך - יעזור לי קצת להאמין שזו הייתה הבעיה
שלך איתי בסופו של דבר, למרות שזה בטוח הרבה יותר מורכב מזה.
זה קצת הזוי בעיניי שיש עדיין גברים בעולם שקשה להם עם זה
שהאישה שלהם פמיניסטית, במקום שהם יחגגו את העצמאות והחופש
והדעתנות שלה. אני מבינה את זה, מהמקום שהם באים ממנו, אבל זה
איכשהו נראה לי כמו משהו שעבר זמנו.
אבל זה הצחיק אותי כי אמרת את זה בנימה כזו של מישהו שאוהב
אותי גם ככה, למרות הפמיניזם הזה שאתה בכלל לא מבין את פשרו.
וזה הצחיק אותי כי בזמן שיצאנו, או היינו יחד, או איך שהלב
הפחדן שלך יעדיף לקרוא לזה - נתת לי כל כך הרבה כנפיים כדי
לעוף כל כך הרבה יותר גבוה ממה שדמיינתי שאני יכולה שרק גרמת
לפמיניזם הנלוז הזה שלי להידרדר לכדי מחלה חשוכת-מרפא. אני
מקווה שאם תדע שזה מה שעשית אז תתגאה, ובעצם אני די יודעת שכן,
כי ברור לי שאתה בעצם הרבה יותר פמיניסט ממני, פשוט עוד לא
גילית את זה על עצמך.
רק נדמה לך שאתה לא, כי אולי זה מה שראית בבית או בבתים של
חברים כשהיית קטן. אולי אמא הייתה מישהי כזו שאבא יכול היה ככה
בקלות לומר לה 'יו כמה את מדברת', כמו שפעם אמרת לי כשכעסת,
ולא הבנת למה זה היה כל כך נורא בעיניי. אולי אף אחד אף פעם לא
לימד אותך שאפשר לדבר מאוד מכוער לאדם אחר מבלי לעשות שימוש
ולו בקללה אחת; ונראה היה שגם אני לא הצלחתי בללמד אותך את זה.
אבל אני חושבת שזו רק אי-הבנה מצערת בין הראש שלך לבין הלב, או
ככה לפחות הייתי רוצה להאמין.
בכל אופן צחקתי, כי זה היה מצחיק איך שאמרת את זה; והלכתי
למטבח כמו האישה הטובה שהיה נדמה לך שמאוד רצית שאהיה. זה גם
ככה מה שרציתי לעשות, עוד לפני שאמרת לי.
ובזמן שאני נאבקת עם כף המתכת בגלידה שבינתיים כבר הספיקה
להפוך לכמעט-אבן, נעמדת מאחוריי מבלי ששמתי לב שהגעת, וכרכת את
הזרועות שלך סביבי ויכולתי להרגיש את כל הגוף שלי מזמזם ועכשיו
בטח שמאוד התקשיתי להשלים את המשימה הפשוטה שהוטלה עליי - לשים
קצת גלידה בשני כלי זכוכית. יופי של אישה באמת, בטח חשבת בראש
שלך בזמן שהסתכלת עליי והמשכת להרוס לעצמך את חוויית-המשתמש של
האישה הצייתנית. עם כל נגיעה נוספת של חלק מהגוף שלך בשלי
הצחוק שלי התגבר עוד, עד שבסוף צנחתי למרגלותיך בערימת איברים,
ממש שם ליד הטוסטר-אובן, דומעת מצחוק ונחנקת מהשאגות של עצמי.
עמדת מעליי והתבוננת עליי בהשתאות, לא יודע איך להסביר אותי
לעצמך.
יופי של אישה, באמת. |
