ביינות החושך חשכה מתגברת
מטילה דופי בשעות בין-ערביים
על ערש דווי עלם אוהב
חרמשים דוקרים בבטנו ולבו מדמם

ערפל קטיפתי אוחז בבגד הצף,
ומושך אותו מטה אל תוככי הנעלמות
ארגמן זהב של חושך קשה,
משפיע על הבהוב האורות ממנורת התקרה
הכול נכנס למצב מגננה

משכו אותו אי-שם והפילו אותו,
והוא לא מצא אחיזה לעצור,
לבלום את הנפילה
צנח כמו שק חבטות אל כר עננים שלכת,
טבע בצבעם האדום ולא יכל לקום

הדלת סגורה, החלונות סגורים,
ואשנבי הלב פתוחים,
אבל היא לא באה
עם גבר מצולק בנפשו, מה יגידו לו מלאכים
מי זה שנפל למלכוד של רגשות לא הגיוניים,
בנפול שבי אחר עלמה ענוגה עם קול מלאכים,
שמהתלת מלאכת מחשבת של משחקי הלב,
ותאווה רכה עדינה כמגע קטיפה,
בליל חורף כזה בו כל לחישה היא כישוף,
שאוחז חזק בלב ולא מרפה.