עם השקט הזה השארת אותי לבד.
החדר אפלולי גם כשמוסט הוילון
ועלי שלכת נושרים על אדן החלון.

עם השקט הזה השארת אותי לבד.
אם תרצה לדבר על הכל ושום דבר,
אחכה לך עם קצת יין שעוד נשאר.

כל כך שקט שאפשר לשמוע
את ליבי פועם בקצב איטי.
והגלים מתנפצים על החוף,
זעקתם נשמעת עד ביתי.
ומי ידע שאל שירת הדממה-
מלווה בזיכרון מנגינה עגומה-
מצטרפת קינת הנשמה.

עם השקט הזה השארת אותי לבד.
אנשים ברחוב הלוך ושוב מתנודדים.
זוכרת איך האמנו שאנחנו מיוחדים.

עם השקט הזה השארת אותי לבד.
לא עזב איתך הד צעדיך על הפרקט.
האין זה מוזר שכל כך רועש כששקט?

כל כך שקט שאפשר לשמוע
את ליבי פועם בקצב איטי.
והגלים מתנפצים על החוף,
זעקתם נשמעת עד ביתי.
ומי ידע שאל שירת הדממה-
מלווה בזיכרון מנגינה עגומה-
מצטרפת קינת הנשמה.

איך השארת אותי לבד
עם כל השקט הזה?