נעמי סונדר / חשופה |
שאהבתי כל כך בילדותי,
שהרשו לי לגדול בצילם
והיו לי לבית אמתי.
והרוח הייתה פורטת
על ענפיהם המצחקקים,
רוח נעימה ששורקת
ומעטרת שערי בעלים.
לאן נעלמו הציפורים
שגדלו פה ביחד איתי,
שרו שירים פורחים
בכל שפה אפשרית.
חזרתי לפה עם התבגרותי
והגבעה שלי הפכה לשממה.
לאן נעלמו חברי נפשי?
היא נראית כמו עמדת מלחמה.
השמש שורפת במקום לחמם,
אך פה הכיתי שורשי כעת.
הגבעה שלי חשופה
ואני בלתי נראית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|