לורן רובין / מרחק נגיעה |
לא שזה משנה לי לאהוב אותך מרחוק, לא שזה לא יועיל אם תחבק אותי חזק- ופתאום אתחיל לבכות. אשאל אותך איך עבר היום; אתה תסכם לי אותו במילה אחת, אני ארצה שתגיד יותר, ואתה תרצה לחזור לישון. לוודאי ננסה לבחור במה לצפות, נתווכח במשך שעה לפחות; לא שזה יעזור. האלגוריתם עייף לאחר צפייה בכל סרט עצוב בו היינו. הבוקר יעלה מהר מדי, ואני אצטרך ללכת; שוב אתה תסכם הכל במילה אחת; תגיד לי "ביי", אחייך לך בחזרה למרות שארצה להישאר ממש עוד קצת... אתה תעדיף ללכת לישון. הלוואי והיית אומר קצת יותר הלוואי ולא היית גר כל כך רחוק. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|