התאריך בשעה מצביע על שעה בעייתית,
בו אתה אוכל את מה שלא נאכל,
ורואה את מה שלא נראה,
ושומע את מה שלא נשמע
אבל זה פחות חשוב
יותר חשוב שאומרים לך את מה שלא נאמר,
וחושבים עליך את מה שלא נחשב
הרי אף-אחד לא מדבר אתך בכלל,
ואף-אחד לא רואה אותך בכלל,
אז מאיפה יש להם את ההעזה לחשוב שהם יודעים מה טוב בשבילך?
אה, כמו זאתי שרצתה סוס ולא בן-אדם
כמו זאתי שסתמה את השירותים סתם
כמו זאתי שדחפה חצי זרוע לעכוז שלך כשהיית מסומם
כמו זאתי שדפקה לך ת'ראש בחומרים כי העזת להגיד משהו לא במקום
כמו המאפייה הסיציליאנית בכפר הנוער בן-שמן,
שדפקה לך ת'ראש באופן קבוע ועקבי,
ועוד חשבה שזה אמור להיות ככה, ולמה לא
כמו זו שקלקלה את אימא שלך למשך שלושים שנה
כמו זה שחושב שצריך לדפוק אותך,
מהסיבה הפשוטה שהוא עצמו דפוק,
אז למה הוא ואתה לא?
כמו זה שחושב שאין לך מה לעשות מחוץ לבית,
וכדאי שתישאר בפנים
כמו זו שדוחפת את האף שלה לעניינים שלך לא שלה,
וכשאתה לא משתף פעולה, היא מתלוננת לפני אחרים,
שאתה לא בסדר
כמו אלה, יותר מדי,
שכאילו עושים טובה בזה שהם מכירים בקיומך
כמו אלה שהרעילו את המשקה שלך
כמו אלה שפרצו לבית שלך
כמו אלה שגנבו את המפתחות שלך
כמו אלה שהעלילו עליך
כמו אבא שלך שכואב לו שאתה כותב,
והוא היה מעדיף שתראה טלוויזיה כל היום והלילה,
כמו משועמם נורמלי
כמו אלה שחושבים שאין לך חיים,
כי נוח להם לחשוב שאין לך חיים
כמו אלה שחושבים שאתה זקוק להם בכלל,
וכל פנייה אליך, כאילו אתה אמור לצאת מגדרך מרוב אושר. |