הוא ממצמץ בעיניו כל היום וכל הלילה
גם הוא רוצה צמח מוגן
ורואה רק חושך שמשליך על השדות
לו הוא היה בן-אדם
אני מושך אותו לאחו לראות קצת ציפורים
והוא מקשקש בזנב ורודף אחרי פרפרים
גם הם רוצים להיות יפים
בערב אנחנו יושבים לאכול
הוא עם ערימת הדשן שלו ואני עם החציל
מתבוננים בזריחת החמה ומתכוננים לישון
הוא עם ערימת הדשן שלו ואני עם החציל
ואז חוזרת המאומה ביתר שאת
זו מאומה מבולגנת, יש לה היגיון
היא מחזרת אחרי שנינו, אנחנו בריב מדון
הוא מסתכל בנו, אנחנו מסתכלים בו
הוא לא יודע דבר ואנחנו לא מכירים אותו
גם הוא משתולל, כי נגמרו לו השורות
אבל הוא סוחב עוד שאיפה לריאות,
וממלמל בצרפתית
כל זה לא עוזר
לא לו, לא לנו, לא לי
וכשהוא עומד על קצה הגג ומתכונן לקפוץ -
אני עוצר בו
"זה לא הזמן," אני אומר לו,
והוא שותק
הוא מביט בי בעיניו הגדולות ומעיניו זולגות דמעות
ואז הוא פורש אל החדר, אל המיטה,
מושך את הפוך עליו, ויישן.